ספריות ועתידן
[תהיה פה דממת אלחוט עד יום שלישי. אנוכי בטיול]
אני קורא עכשיו את Rainbows End של ורנור וינג'. ספר מעולה זוכה פרס הוגו, שבעייתו הגדולה היא שהוא מגיע אלי אחרי ספר אפילו יותר מעולה: The city and the city. בעתיד תקראו על שניהם פה ביקורת. בדיוק קראתי היום קטע בו ספריית האוניברסיטה, בעתיד הלא רחוק, נגרסת לחתיכות קטנות; היא פשוט תופסת יותר מדי מקום בעולם שמזמן עבר לדיגיטלי.
[מפה. CC. ברשימת האנשים שאני מחבב: אלו שעדיין מחפשים ספרים בכרטיסיות]
זה מתחבר קצת לפוסט שראיתי בבוינגבוינג לפני חודש: עשר סיבות ללמה האינטרנט היא לא תחליף לספריה. פוסט שעשה אותי קצת עצוב; רוב הסיבות שם לא שיכנעו אותי וזה רק עניין של זמן עד שהן יהיו לא רלוונטיות. למשל: 'לא את הכל ניתן למצוא באינטרנט' (עשור וזה כבר לא רלוונטי), 'לא תמיד מוצאים מה שמחפשים' (שמעתי שגוגל עובדים על זה) ואין אבטחת איכות – משמע, אתם מקבלים יותר זבל פרסומי מתוכן אמיתי (ספאם פילטרים יצמצמו את הבעיה הזאת בעתיד. למרות שפה יש לי ספקות).
ברוב הדברים אני הולך עם הזמן. בספרים, אני הולך אחורה. ספריות זה אובססיה עבורי – אפילו יותר מבירה! גם ספריות גרמניות עושות אותי מאושר – לא משנה שאני לא שולט בשפה כמו בעברית או אנגלית. אפשר בנקל להבין את העצב שמשרה עלי הגורל הצפוי של המילה המודפסת.
פה אני חוזר לספר בתחילת הפוסט: Rainbows end. הנה תרגום חופשי של הפסקה שהיוותה את הטריגר לפוסט המוזר הזה. תשובתו של דיקן האוניברסיטה לסטודנט שלא מבין את המלחמה על שימוש אותן 'ערימות ספרים חסרות ערך':
"אדוני, אינך מבין את משמעות אותן ערימות הספרים. אתה לא ניגש לערמות אלו ומצפה לקבל את התשובה המדויקת לשאלה שמטרידה אותך בזה הרגע. זה פשוט לא עובד ככה. בכל אלפי הפעמים שהלכתי לצוד מידע בערמות, לעיתים רחוקות מצאתי מבוקשי.אבל אתה יודע מה כן מצאתי? מצאתי ספרים על נושאים קרובים למה שחיפשתי. מצאתי תשובות לשאלות שמעולם לא חשבתי לשאול. תשובות אלו לקחו אותי לכיוונים חדשים, וכמעט תמיד היו בעלות משמעות גדולה יותר ממה שהיה כוונתי המקורית"
בעולם שמקדש את הסרנדיפיות, אין – פשוט אין תחליף לספריות.
[מפה. CC]
מאותה הסיבה אני קונה ספרי מד"ב ע"פ רוב בחנות ספרים ולא באמזון. הקניה באמזון קלה, מהירה ומספקת. אבל בחנות ספרים אני לעיתים רחוקות יוצא עם מה שנכנסתי לחפש – או יותר מדויק: לעיתים רחוקות יוצא רק איתו ביד. והכי כיף, ואת זה יודע כל ביביליופיל, זה להיכנס לחנות ספרים סתם כך, בלי מטרה. מפה מגיעות היצירות עליהן מדברים אחרי זה שנים.
מדהים איך בן אדם אחד יכול באותה העת להיות מעריץ גדול ומתנגד נחרץ של עידן המידע. אני פשוט מלא בניגודים.
אח, לזכר הטובים, (ב)ניימן…
עתידן של ספריות הוא אחד הנושאים החביבים עליי, פעם חפרתי לחברה ולבחורה האומללה שישבה מולנו על הקינדל (אגב, בדיוק קיבלתי אחד ליום הולדתי. למעט התמיכה העלובה בעברית, אין מבסוטה ממני) ועל ניסויים בספרים, אלקטרוניים וכאלו מנייר כאחד ויותר מהכל – למה אני מאמינה שספריות לא יעלמו, לפחות לא כמוסד.
הסיבה הזניחה היא שאני חושבת שגם שכאשר הטכנולוגיה תשתפר, ואין ספק שהיא תשתפר – מציאת מידע במהירות היא כשרון ומומחיות שלא כולם ניחנים בה. אפילו לא מי שנולד לאינטרנט, אם כי לאלו קל הרבה יותר. לכן, תפקידם של ספרנים, לטעמי, יהיה לסייע לנו למצוא את המידע שלנו, ויותר מכך – לסייע לנו לבצע את החיבורים וההקבלות שמחשבים לא יכולים תמיד לעשות (ממגוון סיבות). כאמור, זו הסיבה הזניחה כי היא בסה"כ מתבססת על טכנולוגיה, וסביר שאני קצרת רואי . הסיבה האמינה יותר לטעמי היא שאנשים אוהבים ללמוד ביחד. כך, למרות שאצלנו לכל סטודנטית וסטודנט יש מחשב נייד, וכל אחד יכול לשבת למעשה היכן שירצה (שלא לדבר על חיבור מרחוק לשרתי האוניברסיטה) הספרייה כמעט תמיד עמוסה. לטעמי, יש משהו בלמידה הקולקטיבית, בנגישות למקורות מידע ולאלו שמומחים בחקירתם ולגישות/רעיונות אחרים של אלו היושבים בקרבתך שמהווה אוויר לנשימה ללומד ולאנשים בכלל. יכול להיות, אפילו סביר, שאני טועה. אבל אני מקווה שלא, כי לפי החזון שלי ספריות עתידות להיות אפילו יותר קסומות ממה שהן עכשיו. [אם כי אני אבכה כשישליכו את הספרים].
נדמה לי שכעת אתם מרגישים כמו הבחורה האומללה באוטובוס. 🙂
אוי, איזה יופי. 🙂 ואכן, אין כמו ספריות (וחנויות ספרים משומשים). מתי ביקור המולדת הבא שלך? הפוסט הזה עשה לי חשק לצאת איתך לסיבוב חנויות ספרים משומשים בירושלים.
קפה: אכן ימים טובים :] אבל אפילו אצלנו עברנו בסוף התקופה לשרייבר ונטשנו את בניין הספרייה הממוזג!
רחלי: אנחנו עוד בסדר, אל תדאגי.
ראשית – את מדברת אך ורק על ספריות מחקר. ספריות קריאה הן חלק לא קטן מתרבות הספריות שכולנו כה אוהבים.
שנית, אני לא יודע מה עם סטודנטים אחרים, אבל מעודי לא השתמשתי בכישור החיפוש של הספרנים.
שלישית, כישורי החיפוש האלה ישארו רלוונטיים גם אם כל המידע יהיה דיגיטלי ולו יהיו ספריות. פשוט אז יקראו להם 'מיידענים' (שזה תואר שכבר נושאת בגאווה אחת מקוראות הבלוג!)
רביעית, אני גם בעד לימודים בשותף! ואני אכן עושה זאת כל הזמן – בבתי קפה. יש בברלין כמה בתי קפה שהם ספרייה בלי ספרים אבל עם ווירלס. כולם שם סטודנטים, מקובל קוד השקט של ספריה (מותר לדבר, אבל תוך כדי התחשבות באחרים. גם בארץ, אגב, יש את מיזנטרופ שנותן סביבת עבודה של ספריה רק בלי ספרים ועם קפה יותר טוב.
שלא תקבלי את הרושם הלא נכון – אני ממש בעד הישארות הספריות כמו שהפוסט הדגיש. אבל אני עוד חוזה להן עתיד מלא מאבקים בעידן הדיגיטלי הממשמש ובא..
פשוט יעל: קבענו! אבל זה יקרה רק בסוף אמצא ספטמבר, כשמזג האוויר בארץ יהיה יותר נוח מאשר באירופה :] יש לי אפילו ידידה ירושלמית שלבטח תשמח להצטרף..
נשמע מגניב. 🙂
וחוץ מזה, מה שכתבת מעלה תמונות של ציפורים נודדות. האם אתה במקרה חסידה?
נופ. אבל אני יודע לזהות התנהגות חכמה כשאני רואה אחת…
א. היו לי כמה תגובות לפוסט שלך, אבל אז הגיעה תקופת מבחנים וגנבה את יכולת הניסוח שלי, אז מתישהוא אחר. ב. אחי בדיוק הדביק לי את הלינק הזה http://gizmodo.com/5810324/the-library-in-which-i-would-like-to-live ופי נפער תוך כדי הוזלת ריר. גם כזו אני רוצה (למרות שאני גם מאד מחבבת את פינת האתנחתא אצלנו בספרייה + הכורסאות והאווירה החמימה יותר בספרייה אצלנו). ג. הספרייה הזוו נורא נורא מזכירה לי את אחד הפרקים המוצלחים של ד"ר הו, "הספרייה". אתה צריך לראות את הפרק הזה.