אנה לולו

היי, קוראים לי ניימן, ואני חי בברלין. פעם בארבעה עד שישה חודשים אני מבקר בארץ ויוצא למסע השתכרות שגורר שורת ביקורות בבלוג. בכל ביקור כזה נוחת עלי פאב שאף אחד לא הכיר בזמן הביקור הקודם, אבל לפתע כולם פוקדים אותו מדי לילה. פעם זה היה הפרוזדור, אחרי זה התדר, ואז הפרוזדור 2 או קפה אדר (שכבר נסגר) – או במילים אחרות:

ברוכים הבאים לאנה לולו, הכוכב של ביקור קיץ 2011.

[תמונת אילוסטרציה. לא קשורה למקום. CC]

האנה לולו ממוקם בסמטה ביפו. הפניה השלישית ימינה מרחוב יפת אם מתחילים לספור מאבולעפיה. ביום שביקרנו הוא הואר מבחוץ בעזרת נורות ירוקות-אדומות. יכול להיות שזה היה לכבוד נאום העצמאות של אבו-מאזן שנחגג שם באותו הערב.

מהשניה הראשונה ברור שמדובר בפאב-פיוז'ן: שילוב של היפסטריות ברלינאית עם תרבות אנדרגראונד ערבית מתקדמת. האנה-בלולו הוא איך שאני מדמיין את הפאבים המגניבים של ביירות. פעם, אחרי שההודנא נהיה להיט בתחילת דרכו, קמה התקווה שיהיה גל פאבים יהודיים-ערביים בתל אביב. אבל שורת שריפות בהודנא בשיתוף גל לאומיות ישראלי בוטה הפכו את החלום לעשן.

כבר בחוץ פגשתי כמה מכרים ויצא שנכנסנו ביחד. המקום מעוצב בצורה תל אביבית קלאסית: חדר כניסה עם בר בינוני, וחדר אחורי לחבורות יותר גדולות ואנשים שבא להם להתרווח. משהו כמו הריף ראף של פעם. היה קצת חשוך, והגעתי טיפה מבושם, כך שלא ממש הבחנתי במוטיבי עיצוב אוריינטליים מיוחדים (מה שדווקא מתבקש ביפו), אלא יותר בעיצוב אנדרגראונדי מודרני.

ההיפסטריות הברלינאית באה בשני מוטיבים: א. בקהל. ו – ב. במוזיקה. ביום בו ביקרנו, שישי, יש ליין מוזיקה ערבית עדכנית מעולה! (פשוט מעולה! העם דורש פלייליסט!). על הקיר הקרינו ברקע את נאום אבו מאזן בלי כתוביות מה שנראה קצת מגוחך. בערבים אחרים תשמעו מוזיקה טורקית, אלקטרוניקה ברלינאית ובימי ג' מקרינים את סדרת מלחמת הכוכבים. לא, זו לא טעות: יש שם גם טאץ' גיקי.

לקחנו גולדסטאר בבקבוק (21 ש"ח לחצי ליטר). זו ההצעה הכי משתלמת בפאב שלפי כללי הז'אנר ההיפסטרים לא מצטיין בהיצע בירה יוצא דופן. חידשתי כמה קשרים, שתיתי יותר מדי כדי להבטיח שלא אתעורר מוקדם מדי בשבת בבוקר – ובסוף עזבנו עם כוונה לחזור בהמשך. יופי של מקום, מומלץ בחום.