פאב צינה

יומנים אלקטרונים נשלפו, תאריכים ושעות תואמו – ובסוף נקבע הזמן והמקום לכנס הבלוגרים שקוראים להם ניימן או עכברוש-העיר החצי שנתי: 21:45, דיזינגוף פינת גורדון. הגעתי ב – 40 שניות איחור אופנתי. המטרה: סבב פאבים בדיזינגוף עם יעד צנוע בראשינו: שני פאבים בלבד.

[תמונה מפה. CC]

הערב החל ברגל שמאל. לא סוגרת ת'פה לא ענתה לסלולרי – מן הסתם סיננה אותי – ולכן תקבל טיפול שתיקה ממורמר שיימשך עד סוף המשפט הזה. בנוסף: נשבר לי המסך של הסלולרי (מוג'ו-רע), והכי גרוע – שכחתי את המפתח למנעול של האופניים. זה האחרון הכריח אותנו לחפש פאבים "ידידותיים לאופניים". ז'אנר שדי לא קיים בעיר בה גם לג'וקים יש חוש מפותח לגניבת כלי רכב דו-גלגליים.

למזלי הייתי עם עכברוש העיר – אחד המומחים הגדולים לבתי מרזח תל אביביים בכלל, וצפון דיזינגוף בפרט. הוא הציע לשבת בצינה. פאב הקרוי על שם צינה דיזינגוף, הידועה גם בכינוי 'אשתו של'. ראיתי את הצינה בעבר כמה פעמים מבחוץ, ותמיד המקום המה מאנשים כמו כוורת דבורים בשיא הפריחה. אבל העכברוש הרגיע ואמר שבשעה מוקדמת כל כך, עשר בלילה, נוכל למצוא שם מקום ישיבה בחוץ.

אמר וצדק. השתחלנו לאחד המקומות הספורים שנותרו פנויים.

דבר ראשון ששמים לב אליו בצינה: אין מוזיקה בחוץ! זה לא אומר שלא רועש שם – כי ישראליים הם יצרני הרעש מספר אחת בעולם – אבל עדיין, היה נחמד לשבת בפאב בו אפשר לדבר בלי להרוס את הגרון. אבחנה שניה בנוגע לצינה: כולם, אבל כל כל כל כל כולם, ישבו בחוץ. הבפנוכו היה ריק – שלא לאמר קצת עצוב ומדכא. וזה למרות שיש שם מזגן אימתני שמבדיקה שטחית פועל מעולה. אולי זו המוזיקה שהבריחה אנשים החוצה? אולי זה הצורך לראות ולהראות?

הזמנו שני חצאי גינס. הם עלו 27 ש"ח לאחד. מסתבר שזה מחיר די סביר לחצי גינס בת"א – מה שאומר משהו על עליית מחירי הבירה ההיסטרית של השנים האחרונות ומצדיק לבדו את כל אירועי המחאה. יש במקום מלנתלפים מבצעי שוטים – כולל אחד מגניב במיוחד: פיצ'ר בירה + 4 שוטים של שקר-כלשהו במאה ו-שקרים-כלשהם שקלים! מצטער על חוסר הדיוק בפרטים, קלטתי את כל המידע הזה בחצי עין בהצצה פנימה.

אנחנו ויתרנו על השוטים אבל כל השאר האנשים סביבנו עפו עליהם לגמרי. ניצלתי את הזמן כדי לקבל מהעכברוש עדכון רכילותי על פאבים תל אביביים מהשנה האחרונה + החלפת סיפורים אישיים (משפחה נגד טיול אופניים). העכברוש – ריספקט – סיים את הבירה הרבה לפני. לקחתי שלוקים אחרונים, העפתי מבט קצר על תפריט המזאטים של המקום, החלטתי שאיני רעב – ואצנו ביחד למקום הבא.

בפוסט הבא בבלוג ניימן 3.0: הרפתקאה נוספת מבית ניימן את עכברוש העיר. והפעם: ברמנים שלא יודעים איזה בירה הם מגישים ואגדות כדורסל מהאנ.בי.איי! Stay tuned!

[לקריאה נוספת: ידידי העכברוש מספר על הצינה]