מברלין למוסקבה: תוכן עניינים וסיכום

שבועיים שבק הבלוג חיים והתרכז רק בטיול אופניים מברלין למוסקבה. אם אתם מאלו שקראו את כל הפוסטים עד הסוף, אז תודה. לפי הנוהל הגרמני ש'סדר חייב להיות', הנה תוכן העניינים:

0. פוסט הכרזה על הטיול.
1. פרק א': מקוטנו (ברלין) לורשה. סיפור שתיה קלאסי.
2. פרק ב': מורשה לחלם. מזרח פולין.
3. פרק ג': על מעבר הגבול בין פולין לאוקראינה.
4. פרק ד': סיפורי אוקראינה (בדרכים בין הגבול ללוצק ולבוב). על כלבים ואיכרים.
5. פרק ה': לוצק, לבוב והרבה מים. או: איך ניימן הציף את דירתו של רוסלאן.
6. פרק ו': בגבעות. הטירות האוקראיניות הגדולות. מלוצק עד קמניץ פודולסקי וחוטן.
7. פרק ז': קמניץ פודולסקי והסלולרי החשדן. אירוע טראומתי לכל הדעות.
8. פרק ח': רכיבה לחמלניצקי, נסיעה באלקטריצ'קי. כולל: סלאבו המתאבק האוקראיני טוב הלב!
9. פרק ט': מקייב למוסקבה.

בונוס: הפוסט הקטן על אוכל אוקראיני.

[מבין מה שטרם ראיתי באוקראינה, הכי מעניינים אותי הקרפטים, אומן וחצי האי קרים. האחרון היה נודע בעבר כאחד מיעדי הנופש הפופולריים ביותר בגוש הקומוניסטי. מדובר בחצי-אי מסולע, עם הרים יבשים וקו חוף מרשים. כל ספטמבר מתרחש שם כנס מתמטי לסטודנטים. סתם, שתדעו. מקור תמונה. CC]

כמה פרטים טכניים: לקראת האביב הבא אכתוב פוסט יותר מפורט על הכנות לטיול אופניים גדול (באירופה לפחות). בינתיים כמה פרטים קטנים.

האופניים בטיול היו Fahrrad Manufaktur T-400. כנראה האופניים הכי פופולריים בגרמניה לטיולים בסגנון זה. הם מתאימים לכביש, שביל עפר ויער – אבל לא מתאימים לדרכים פראיות באמת כמו אופני הרים. היתרון שלהם: מגיעים ל – 20 קמ"ש בכיף ובקלות על שבילי עפר וביער. בכביש אפשר להגיע איתם ל – 30 קמ"ש בהגזמה קצת. הם גם חזקים כמו טנק, קלים לפירוק ולהרכבה, ובעלי אורך חיים עצום של יותר מעשור ויותר מעשרת אלפים קילומטר. תזכרו: צריך להחליף שרשרת כל 3000-4000 קילומטר רכיבה!

דברים שלקחתי איתי: סט החלפת פנצ'ר, שתי פנימיות ספייר (לא השתמשתי באף אחת. אפס פנצ'רים), סט מפתחות לברגים ושמן לשרשרת.
דברים שהייתי לוקח בדיעבד: משהו טוב לנקות איתו את השרשרת. צריך לעשות את זה כל יומיים-שלושה. לא עשיתי, וזו הייתה טעות שגרמה לי בעיות בהמשך.

חוץ מזה? היו איתי שני תיקי אופניים גדולים. לא יודע כמה ליטרים. בהם היה כמעט אפס ציוד: בגדים, כלי רחצה, ספר קריאה ו… נטבוק קטן. כי אינטרנט יש בכל מקום ותמיד טוב להשתמש בו.

מפות: בפולין אטלס כבישים של המדינה הספיק. אפילו אפשר לרכב בעזרתו בכפרים.

באוקראינה זה תלוי: אטלס כבישים מאפשר לעבור את המדינה, אבל לא מאפשר לרדת ל – Off country. בלבוב קניתי מפות של המחוזות השונים (Oblast באוקראינית). יש מפות טופוגרפיות נהדרות, אבל לא ידעתי איפה למצוא כאלה (בקייב זה קל. בשאר המקומות בהם ביקרתי היה יותר קשה). בסוף קיבלתי כאלו מתנה.

רבים מורידים מפות טופוגרפיות של הצבא הסובייטי, מדפיסים אותן בגודל A3 ומניילנים. תחפשו בגוגל. זה הפתרון הכי טוב למי שרוצה לעשות טיול רק בכפרים, בלי באמת לכסות יותר מדי שטח.