ברצלונה

ברצלונה מהממת ביופיה. קשה לחלוק על כך בלי לעוות את תפיסות האסטיקה האנושיות בצורה קשה. בשיאה נראית העיר כמו שילוב של יפו העתיקה ונווה צדק עם טירות וכנסיות שזורות בין הבתים הישנים.

לברצלונה יש גם את גאודי; ניסוי אנושי של מה קורה כשמתכננים פארק תוך כדי שתיית יין. בלעדיו ייתכן וזו הייתה "סתם" עוד עיר דרום-אירופאית ציורית. הוא מכניס את ה"קיק" למקום.

בחזוני הגעתי לברצלונה עם שליטה מסוימת בקטלנית. טיפסתי על הרים באופניים, ביליתי לילה במנזר במונסרט ואכלתי צהריים במסעדות כפריות. במציאות ביליתי שלושה ימים בלשוטט רגלית בעיר, מתרגל משפטים שבורים בספרדית ושותה עם חבר בלוגר ואשתו במסבאות יין מקומיות. אחרי זה שואלים מה יוצא לי מהבלוג. זה ברור: להכיר אנשים מצוינים.

קטונתי מלספר על ברצלונה לאומה שמלאה בבצלונהפילים. אז אסתפק בפוסט קצר בשביל התיעוד. אולי מתישהו אשוב לשם, וארד יותר לקרבי העיר.

[שוק boqueria. פעם ראשונה שהמשפט 'כל דובדבן מלמיליאן' מקבל משמעות מעשית]

טיפ למטייל הבודד:
לשם שינוי ויתרתי על קאוץ' סרפינג כאמצעי לינה. במקום זאת לנתי בהוסטאל (hostal) בשם Pension Alamar: שילוב בין הוסטל למלון. חדרים פרטיים בגודל קופסת שימורים עם קירות בעובי נייר. זה נשמע רע, אבל בתכל'ס קיבלתי בדיוק מה שרציתי: חדר פרטי במחיר מינימלי (22 יורו ללילה) עם מיקום מעולה. אולי הכי טוב בעיר לתייר. רק תדאגו להביא אטמי אוזניים. אבל זה נכון בגדול לרוב מרכז ברצלונה.