המכשפה על ההר (הרי ההארץ, פברואר 2012)

באמצע הלילה עודי אפוף באדי וודקה, ראיתי מייל מפאבל שהודיעה על יציאה בשבע בבוקר. שזה שמונה שעות לפני תחילת הכנס, והדרך להרי ההארץ לוקחת שלוש שעות נסיעה. רוסים מטורפים אורחי הלילה הקודם טרם פינו את החדרים כשהגענו למלון. חיכינו בלובי ארבע שעות, פבל וסרגיי מריצים בדיחות ועושים מתמטיקה בקדחנות. רוסים מטורפים מטורפים.

[המצלמה הפסיקה לפעול עשר דקות לתוך הנסיעה. התמונות מהרשת. הן משקפות את המציאות נאמנה. מקור, CC]

בשבע בבוקר, עת נפגשנו, היו שניהם רעננים כמו ילד בפרסומת למילקי. המזוודה הכבדה של סרגיי נפלה ונפתחה, וראשו של קולבאסה הציץ ממנה. קולבאסה הוא הבובה של סרגיי. בובת חפרפרת אפרפרה. סרגיי הניח עליו את קולבאסה שמאותו הרגע נשאר צמוד אליו כל זמן הכנס. סרגיי, אגב, בן 27. הוא בחור מבריק, נורמאלי, כריזמטי וחברותי. אבל יש לו את הפאק הזה עם הבובה.

ברכב סרגיי פתח לפטופ ואני פתחתי ספר. הוא העביר את כל הנסיעה בעבודה קשה, מתייעץ עם פאבל תכופות. סרגיי וורקהוליק. מאז שהגיע גם פאבל נגרר לעניין. לי, למזלי, יש את עניין הבירה שמגן עלי מעבודת יתר.
———–

פספסתי את הנוף בדרך להרי ההארץ, אבל סיימתי את הספר. בשעה האחרונה ניסיתי למצוא מרחבים מתמטיים מתאימים לבעיה הנוכחית שלי. העליתי רעיון, ולקח לי יומיים לפסול אותו. בדרך גיליתי לא מעט עובדות חדשות.

[מקור. CC]

במלון הופתעו מהגעתנו המוקדמת. 'החדר יהיה מוכן עוד כמה שעות' אמר המנהל בחוסר נוחות. מנהל המסעדה הגיש לנו קפה וארוחת צהריים. סרגי ואנוכי עברנו ארוכות על התפריט רק כדי לגלות שאין בו ולא פריט מאכל בריא אחד. רק אוכל גרמני שמן מסורתי. צמד הרוסים פתח את הלפטופ עוד בזמן האוכל וחזר לעבודה. רוסים מטורפים.

שאר המשתתפים הגיעו במקשה אחת גדולה, שקטים כפי שרק קבוצות גרמניות יכולות להיות. החדרים חולקו רגע לפני ההרצאה הראשונה, והכנס החל.

מהר מאד הבנו שאין לנו מה לחפש שם; מתמטיקה לא מעניינת את החבר'ה האלה אפילו קצת. ואותנו לא מעניינים תבניות ההתפשטות של תרביות חיידקים מסוג x או y. השאלות לגבי ההרצאה שלנו נגעו כולן לגבי היישומים המדעיים, ולרובן לא ידענו להשיב. כשהעליתי ספקות לגבי הסימולציות המתמטיות של הצמד שעסק במנועים מולקולריים, הם גילו אפס עניין בהערה.

מתוך שעמום הצקתי לסרגיי. "בחייאת סריוז'ה, תכניס את קולבאסה לתיק. זה מביך'. 'בחורות מתות על זה' השיב והלך לנהל שיחה נלהבת עם ביולוגית צעירה.

————————
לשותף שלי לחדר קוראים ארתור. הוא גיק אמיתי; מראה, אופי, התלהבות משטויות וחיבה לידע אזוטרי. הלכנו לחלוץ עצמות לאחר ארוחת הערב. המפה סיפרה על אגם, אבל לא הצלחנו למצוא אותו בחושך. גילינו את ה – Stabkirche, 'כנסיית הצוות' בתרגום חופשי. זוהי רפליקה מהממת של כנסייה נורווגית, והמראה שלה, יחד עם התאורה ואלמנט ההפתעה, היה מרשים. לא מצפים לגלות פנינה כזאת בהאננקלה (hahnenklee), הכפר הקטנטן בו ישנו. לא מצפים לגלות כלום בהאננקלה.

[מקור. CC]

—————–

יום שני, ההרצאות ממשכות. איבדתי עניין לגמרי ודילגתי על חלקן. גיליתי שהדרך להפיק משהו מהכנס היא לשאול פיזיקאיים מה דעתם על המתמטיקה שלי. איש מאיתנו לא שמע על מה שהם מכירים כאמת מוחלטת. מן הסתם בגלל שזה לא נכון. אבל אולי מתחבאים שם סודות מתמטיים. פאבל הציע שאכנס לעומק הקורה.

אחרי הצהריים לקחו פאבל וסרגיי את הרכב ונסעו לאגם למרגלות ההר. אני העדפתי ללכת ברגל. שלג כבד החל ללכת, והחלקתי קלות בעודי מטפס על ההר. היער המשופע נצבע לבן עת השלג התגבר. המראה עוצר נשימה. ניסיתי לצלם, אבל מצלמתי שבקה חיים. ישבתי לכמה רגעים ובהיתי בנוף, מנער את השלג מעלי כל כמה שניות. הלכתי לאיבוד בשבילים, מצאתי אגם קפוא, נתקלתי בכמה פרצופים קפואים מהכנס וחזרתי בזמן לסשן השני.

[מקור. CC]

————————

ערב. אני יושב עם ארתור והמנחה שלו והם מנסים להפחיד אותי בסיפורי שדים. אנו נמצאים לא רחוק מברוקן, הפסגה הגבוהה ביותר בהרי ההארץ, ומרכז המכשפות הגרמני. מדי שנה בשלושים באפריל, ליל ולפורגה, מתאספות שם כל מכשפות ועושי הקסמים של גרמניה המאוחדת. פעם היו אלו נשים שהאמינו בהן ביכולות הכישוף שלהן. כיום אלו צעירים שתויים בתחפושת מכשפה. ארתור צחק שמכשפה אמיתית שתגיע לשם תצא מבולבלת לגמרי בקשר לזהות הקולגות.

השלג ממשיך לרדת, אז נשארנו במלון. שתיתי בירה בלובי, עד שהבטריה של הלפטופ נשרפה לפתע. בלית ברירה פרשתי למיטה מוקדם.

———————
בוקר. פאבל, סרגיי ואנוכי מעבירים את הסשן האחרון בחוסר תשומת לב מופגנת. אנו יושבים מאחורה, איש איש עובד על חישוביו הוא. הכנס הסתיים בצהריים.

בדרך הבייתה התחלתי וסיימתי את ההמשך לאני *לא* רוצח סדרתי. סרגיי העמיד את קולבאסה ליד החלון, כי הוא "אוהב לראות את הנוף". ויכוח קולני התפתח בינינו, ברוח טובה כמובן. והתוצאה, אלי לא כיוונתי כלל כמובן, היא שסרגיי ישיג לי קולבאסה משלי.

[מקור. CC]

שוב ברלין, סרגיי וקולבאסה במשרד עובדים אל תוך הלילה. אני כותב בבית. תם כנס הרי ההארץ 2012.