תמונות משוק הדגים באתונה (אזהרה: לא פוסט לבעלי קיבה רכה!)

יש שלוש אגורות (ביחיד: אגורה, מקום מסחר\שוק יווני עתיק) באתונה. שניים היסטוריים שסגורים כבר מאות שנים. אחד מודרני לא רחוק מתחנת Omonia.

האגורה המודרני מורכב משני חלקים עיקריים: שוק בשר ושוק דגים. שניהם מזעזעים למדי לרכרוכים כמוני. אבל שוק הבשר כל כך מזעזע, כל כך ברוטאלי, כל כך נראה כמו סלאשר אימה rated R – שהחלטתי לוותר על תמונות ממנו. גם ככה עפתי ממנו אחרי שלושים שניות.

שוק הדגים צמוד לשוק הבשר. אזהרה: אל תגיעו אליו עם נעליים פתוחות כי הרצפה רטובה וחלקלקה. לא רוצה לדעת ממה.

הרוכלים בשוק הדגים לא מביישים את אלו של שוק הכרמל. בסטיונרים בסטיונרים; צועקים את המחירים בקול, שרים שירים, רבים.

השוק מוקף בכמה מסעדות קטנות. חלקן כוך מפתה, וחלקן בסגנון השוק-הישראלי המודרני החדש: מסעדות איכות במקום בררה.

בתכל'ס אין לתיירים יותר מדי מה לעשות פה: אני מניח שלא תתחילו לצלות תמנון טרי במקום בו אתם מתארחים. זו יותר החוויה התרבותית (והמסעדות ליד!) שמרננות את הנפש.

ביקרתי אתמול ב – Lidl בעיירה קטנה ביוון. Lidl, למי שלא יודע, זו רשת סופרמרקטים כלל אירופאית זולה. כמו רמי לוי, רק עם פרישה יותר רחבה ומוצרים הרבה יותר זולים. יש שמועות שהם מתעללים בספקים שלהם, ואני מכיר כמה שלא קונים שם מסיבות אידיאולוגיות. אני לא אחד מהם; האידיאולוגיה שלי היא לחסוך, ואת רוב הקניות בברלין אנו עושים ב – Lidl.

ידעתי שלידל זו רשת סופרמרקטים, אבל עדיין נדהמתי אתמול – נדהמתי! – לגלות כמה הסניפים בברלין ובקאלאמבאקה זהים. עד כדי שוקולדים ובירות גרמניות. כן, יש הבדלים קטנים: מדף הנקניקים בברלין הוחלף פה במדפים של גבינת פטה וחלווה. ורולדת הבשר במקרר הוחלפה – מה שרלוונטי לפוסט שלנו – באריזות פלסטיק של תמנון קפוא.

קשה לי לדמיין אדם מבשל להנאתו תמנון בבית. מסתבר שאינני יווני.