מלון אמריקן קולוני, מסעדת ערבסקה

בשעת אחר צהריים מוקדמת נתבשרתי שהאמרגנית והעורכת הלשונית של הבלוג, לא סוגרת ת'פה, קבעה לנו ארוחה במסעדת ערבסקה שבאמריקן קולוני בירושלים. אם יורשה לי להוסיף בנימה אישית, אין זו הפעם הראשונה שהיא מעוללת תעלול בסגנון.

אוקי, אני קצת מגזים. בתהליך הייתה מעורבת גם צד ג', שאירגנה את האירוע, ונדרשה כמובן הסכמתי. אבל עזבו פרטים. מה שחשוב הוא שביום חמישי, שש בערב, מצאתי עצמי נוסע לירושלים בחברת כמה בלוגרים מורעבים.

די התרגשתי לקראת הנסיעה. זה לא שאי פעם שמעתי על מסעדת ערבסקה, אבל על מלון אמריקן קולוני שמעתי גם שמעתי. הוא שוכן בארמון טורקי מהמאה ה – 19. בשלב מסוים הפך אכסניה לקהילה האמריקאית האזוטרית של ירושלים, ואז למלון. התארחו בו כוכבי קולנוע, דיפלומטים זרים וקונסולים. אם יש מקום שהוא בית ל"עליתה הזרה של ישראל", הרי שזהו המקום.

וכמובן: יש שם פאב. לא סתם פאב, אלא אחד אגדי שמוזכר בנימת כבוד ברשימות הפאבים הטובים בישראל. ה – Cellar Bar. פאב תת-קרקעי, השוכן במרתף עתיר קשתות. בליל לשונות ותערובות ויסקי מתערבבות שם באווירה של החברה האנגלית הגבוהה. נורא נורא נורא רציתי ללגום שם כוסית קוניאק; לצערי לא היה לנו זמן.

מסעדת ערבסקה שבמלון מציגה תפריט ערבי-בינלאומי. היא מסעדת יוקרה, עם מנות ראשונות באיזור ה – 20-25 דולר, ועיקריות 30-35. סליחה על המחירים בדולרים, אבל אמריקן קולוני, שנמצא במזרח ירושלים, מנוהל כולו באנגלית.

הוגשו לנו בערך שלושים מנות – עשר פתיחה, עשר עיקריות ועשרה קינוחים. הסתחררתי לגמרי. טעמתי רק ממה שעניין אותי.

קיבלנו כל אחד כוסית קרם אבוקדו עם סלומון עליו. מצוין. מנת הפתיחה המעולה ביותר הייתה פלאפל שרימפס. גם הסלומון המעושן ומנת הבורגול היו מצויינות. בעצם, לא הייתה מנה רעה בארוחה. הן נעו בין טובות למצויינות. ככלל אצבע הייתי מדלג על המנות הערביות הקלאסיות – סלטים, פלאפל, שיפודים – והולך על אלו הבינלאומיות. זה לא שהן רעות, אבל טובות מהן יש ברובע המוסלמי.

המנות העיקריות הכילו כמה גושי בשר עצבניים. לא בדיוק כוס התה שלי. טאג'ין הדג היה רך, עשיר בטעמים ופשוט עשה לי את הערב. לקחתי ממנו עוד ועוד. הממולאים, ראו זה פלא, היו רמה אחת מאלו שהורגלתי אליהם עד עכשיו.

לסיום – ראו את המנה המוזרה למטה. סיפרו לי שהיא טונה. אני אומר שהיא טעימה.

הקינוחים הגיעו. ברשותכם אדלג על כולם, אזכיר בחצי נשימה את שטרודל התפוחים, ואתרכז בדבר אחד. בזה:

מה זה? עוגת שוקולד. הקינוח הכי נפוץ בחצי הכדור המערבי. אכלתי מאות כאלו. אם זאת אעז ואכריז: זו מתחרה על תואר עוגת השוקולד הטובה ביותר שאכלתי מימי. תואר שאני לא מחלק בכדי מה. היא גם זולה יחסית לשאר התפריט: 8 דולר בלבד.

אני לא אוכל הרבה במסעדות יוקרה. בעצם, אני לא אוכל הרבה נקודה. אוכל אצלי, לא יודע אם שמים לזה לב בבלוג, בא ממקום של עניין תרבותי ופחות גרגרנות. בהיבט הזה מסעדת כוך בעיר העתיקה בירושלים מדברת אלי יותר ממסעדת ערבסקה היוקרתית. אבל בהקשר הטעם, חוויתי אולי את ארוחת השנה שלי.

כבר הזכרתי שיש להם גם פאב מרתפי שחובה לבקר בו?