החומוסביח – יגאל אלון, תל אביב

פעם חשבתי שכל פעם שאני מתעטש, אלוהים פותח סטארטאפ. אחרי זה הסתבר שזה לא נכון והייתי צריך תיאוריה חדשה. הרי לא ייתכן שאדם "סתם" מתעטש.

בסוף עליתי על קישור לפתיחת חומוסיות. וכך התגלה הקשר בין חורפים קשים בגרמניה לבין הכמות הבלתי נתפסת של חומוסיות בארצנו.

חומוסיות, הן בכל מקום. הרבה מהחדשות נסתרות למדי. סתם ככה באמצא הרחוב, בלי רעש והילולה. לך תדע איזה מוצלחת ואיזה לא. רציתי לנסות אחת חדשה עת שהותי פה, ונדרש אלגוריתם מסובך. בסוף הלכתי על עניין הקרבה: החומוסביח היא החומוסיה החדשה הקרובה ביותר למקום מגורי.

הגענו לשם באחת בצהריים, והיה מלא למדי – אבל לא מפוצץ, ומצאנו מקום לשבת. תפריט היום היה אופטימי משהו. קצת רוחני, וזה לא תמיד הקטע שלי, אבל אני בעד רוח חיובית כך שדווקא חיבבתי את היוזמה

התפריט הציע חומוס עם התוספות הרגילות (גרגירים, טחינה, ביצה, פול), מסבחה וגם חומוס שקשוקה וכמובן: חומוסביח, על שמו נקרא המקום. לקחנו מנה של החומוס גרגירים (22) והחומוס סביח (27). נראה לי שפעם טענתי שחומוס בישראל זול מברלין. אז זהו, שכבר לא.

הגיעו שתי צלחות נדיבות למדי ונאות מראה. טעימה קטנה ראשונה; התמוגגתי. החומוס חלק מאד, דליל יחסית, עם טעם טחינתי חזק. הסוג האהוב עלי.

"הבעיה" היחידה הייתה החציל. הוא היה טוב, אבל היה המון ממנו! לכאורה זוהי נדיבות מבורכת. למעשה יצא שהוא גנב את הטעם לחומוס המשובח. צרות של עשירים. הייתי צריך ללכת על החומוס גרגירים.

המקום מציע, כדרכן של חומוסיות חדשות, גם מבחר תבשילים משתנה. התפריט? בע"פ בראש של המלצרים. לדעתי, מחצית מהלקוחות הלכו על התבשילים, והחצי השני על החומוס.

בשורה התחתונה החומוסביח היא חומוסיה ראויה מאד. לא מוקד עליה לרגל, אבל בהחלט מקום שאני שמח שנפתח ליד הבית התל אביבי שלי. לא תמיד מתחשק לנסוע לאבו חסן ביפו הרחוקה.

[החומוסביח, יגאל אלון 123, תל אביב. א'-ה' 9:00-19:00]