חומוס אל שייח' – נצרת

התכנון היה פשוט, והביצוע מושלם: לשים את האוטו *איפושהו* בעמק יזרעאל. לא משנה איפה. ולהתחיל ללכת ברגל. לא משנה לאן.

חנינו ביפעת. חצינו את השדות, עברנו את בית הקברות של נהלל בתמרת ומשם נכנסנו לגן לאומי שימרון. נאבקנו בגבורה בכלבים ופרות, והסתובבנו בלי מטרה. אין יותר מדי מסלולי הליכה בשימרון. אבל יש נוף עמק יזרעאלי מעורר תאבון.

למזלנו היינו במרחק יריקה מנצרת. אחת מבירות החומוס הישראליות, והמסתורית ביותר ביניהן מבחינתי; אין בנצרת חומוס "מיתולוגי" שאני מודע לו. מקום אליו עולים ציידי חומוס לרגל לצורך מפלט. אבל יש המון חומוסיות, ולכל אחת מהן מעריצים מושבעים שיסכנו נפשם להצלת כבודה.

היו לי בעבר חוויות אוכל מצויינות בנצרת. האוכל הערבי המודרני בתשרין, כנאפה במוכתר, וקפה אלוהי שמוגש בכמעט כל נקודה בעיר. חווית החומוס היחידה שלי הייתה בשרביני. הוגש שם חומוס מעולה, אבל לא אלוהי ברמה שמביא אנשים לסגור לאלוהי החומוס. חיפשתי תיקון.

רשימת החומוסיות המומלצות בכיסי התגלתה, בפעם המי יודע כמה, כחסרת ערך. כי בנצרת, וכדאי שתדעו זאת, אין כתובות. בנצרת יש "מראי מקום". אחרי המשביר, לפני אצטדיון הכדורגל – או במקרה הנוכחי: בכניסה, בסוף ובאמצא 'רחוב המוסכים'. שזה התיאור הכי גרוע בעולם לעיר שרוב הרחובות הראשיים שלה מכילים מוסכים.

כבר התייאשנו מחיפוש החומוסיות, וחנינו ברחוב פאולוס השישי הולכים לכיוון חומוס שרביני. כשלפתע (טה טה טם טם!) התגלה חומוס אל שייח' מצד ימין. שלא נעצור לאכול בו? עצרנו.

[חומוס]

המקום כולל שני חלקים. הראשון הוא יותר שווארמיה למי שרוצה אוכל בפיתה. השני כולל את שולחנות הפלסטיק המסורתיים של חומוסיות, ומלצרים חביבים. הזמנו וואחד חומוס-גרגירים ווואחד מסבחה. שתיהן הגיעו כעיסות שוחות בים שמן זית. שתיהן היו מנות יפייפיות בעיני.

מבחינת האיכות חומוס אל שייח' הוא ברמה הגבוהה ביותר. גרגירים נימוחים, שמן זית משובח וחומוס נימוח ולא כבד. הטעם? קשה לתיאור. כלומר, טעם של חומוס מאד עדין, בלי מאפיינים בולטים. אוכלים אותו בכיף, ואז רוצים עוד.

הרגשתי פספוס כלשהו – בחומוסיות האהובות עלי יש טעם דומיננטי זה או אחר שגורם לי להתגעגע אליו מאוחר יותר. אבל החבר שהיה איתי, ואכל את המסבחה, סיים אותה עם חיוך גדול הפנים ולא הבין על מה אני מתלונן.

[מסבחה]

בשורה התחתונה, חומוס אל שייח' מצטרף אל חומוס שרביני כחומוסיה מעולה. לצערי הוא גם מצטרף אליו כמקום שכיף לאכול בו, אבל לא הייתי עושה אליו במיוחד עליה לרגל.

שאלה לקוראים: האם יש חומוס בנצרת שהוא כן אלוהי ברמת אבו חסן, סעיד, סוהילה או לינה? לאיפה ילך ניימן רעב בפעם הבאה?

[חומוס אל שייח', בכניסה לרחוב המוסכים (רחוב שיוצא מרחוב פאולוס השישי). נצרת]