פינת היצירה הגרמנית: האלבום החדש של Unheilig. בלדות פסנתר וקיטש

ותיקי הקוראים זוכרים שלמקום השלישי, והמכובד – המכובד – בסיכום השנה במוזיקה הגרמנית 2010, הגיעה להקה אלמונית בשם Unheilig.

רגע, אלמונית? לא ולא! Unheilig היו באותה השנה תופעה תרבותית שזמן רב לא נצפה כמוה בגרמניה. הם ניפצו שיאי מכירות, זכו בתחרויות, והיו להקה שאיש לא נותר אדיש אליה. מי לטוב, מי לרע.

אם כי למען הכנות אציין שבסביבתי המעודכנת היה זה בעיקר לרע.

שנתיים חלפו להן, ו Unheilig שבו עם אלבום חדש. Lichter Der Stadt שמו, או: אורות הכרך בעברית. תוך שלושה ימים מכר האלבום 100,000 עותקים, והגיע לסטטוס זהב. אין צורך לציין שהוא נכנס לראש מצעד המכירות הגרמני.

לעיתים כל האמת של המין האנושי מתחבאת בבדיחות ישנות. הנה אחת שקשורה Lichter Der Stadt.

רווק צעיר ובודד רואה דון ז'ואן מתנשק בלהט עם בחורה ופאב ושואל לסודו. הלה לוחש לו באוזן: 'לפני שאני מדבר עם בחורה, אני יוצר איתה קשר עין. חמש שניות פה, חמש שניות שם, ועד שאנו מתחילים לדבר היא כה מסוקרנת עד שהיא פרקטית שלי. 'מעניין', חושב לעצמו הרווק ומחליט לבדוק את השיטה.

לאחר כשעה חוזר הרווק, כשחבורה חדשה מעטרת עינו. 'עשית מה שאמרתי לך?' שואל הדון ז'ואן בפליאה. 'כמעט', עונה הרווק, 'מלבד זאת שחשבתי שאם חמש שניות בהייה מביאים לך נשיקה, אז תאר לעצמך מה חמש דקות יעשו..'.

והמבין יבין.

רמות הקיטש של Unheilig באלבום הזה שוברות שיאים חדשים. 'רוצה להיות איתך לנצח', 'כמו שאנו היינו' – והכי גרוע: 'אני מאחל לך חיים נהדרים' בישירות ותחכום של ילד בן ארבע. זה כאילו שהגראף (הדוכס), סולן הלהקה חשב: "אם קצת קיטש הביא לנו הצלחת עולם – תארו לעצמכם מה יעשה המון קיטש!".

ובכל זאת, לא סבלתי למוות בהאזנה לאלבום. יותר משעה של בלדות פסנתר נוגות וקליטות. לא תרבות איכותית. אבל השטן ברא דברים נוראים מאלו.

לדגימה:
[Unheilig – So Wie Du Warst]
[Unheilig -Unsterblich]