לה בלנקרה, העכביש טווה המסורות (מיורקה #1)

מפתיע אותי כמה שאני נהנה בפלמה. כלומר, את רובה אני לא סובל: החופים עמוסי התיירים הגרמנים והמסיבות הנהנתניות? לא הקטע שלי. ואת זה אני אומר בלי לטרוח לראות אותם בכלל, כן? אבל העיר עצמה פנטסטית.

[עשו פליי ושמעו את השיר בזמן קריאת הפוסט, או-קיי?]

יש פה מלא קטלונים. הרבה יותר מברובע הגותי בברצלונה. ולמרות שהמקום שורץ תיירים, רובם נמשכים כמו זבובים לחופים ומשאירים את העיר העתיקה מקומית יחסית.

היא פנינה אמיתית, עקלקלה ותלולה. שילוב בין ברצלונה לסמטאות חיפה שמטפסות על הכרמל. היום אחרי הכנס ישבתי שעה, קראתי ספר ושתיתי כוס יין במרפסת של פאב. תענוג.

אני ישן אצל דידאק, אותו הזכרתי בפוסט קודם. מסתבר שהוא בחור מקסים. מאד קטלוני: פטריוט אמיתי. לא מוכן לדבר ספרדית – אפילו איתי. מבחינתו? עצמאות לקטלוניה ויפה שעה אחת קודם. הוא נולד, גדל וחי כל חייו על האי. הוא מבוגר יחסית – שריד לתקופה בה היה אסור לדבר קטלונית ע"פ חוק. אבל כמו רוב שוכני האי זו בכל זאת שפת האם שלו.

אתמול בלילה ישבנו, רגע לפני השינה, והוא הראה לי מצגת תמונות מהאי. אני מתכנן טיול אופניים של יומיים-שלושה והייתי צריך רעיונות. בינתיים מה שהכי תפס אותי זו המוזיקה. בתור פטריוט אמיתי הוא ישר הפיל עלי ים מידע, קבצים ושירים.

זה שבכותרת הוא המנון מיורקה. המוזיקה חדשה מאד יחסית להמנון: מ – 1996. אבל הפואמה היא מהמאה ה – 19 ומבוססת על אגדת ילדים מקומית עתיקה. הבאלאנגרה הוא עכביש שטווה מסורות.

כן, גם אני הרמתי גבה כששמעתי. דידאק לא העריך את זה.