משוויץ לוורשה פרק 2: מזרח אוסטריה, הגבול הצ'כי וברנו

מזרח אוסטריה. הגבול הארוך עם הונגריה, סלובקיה וצ'כיה, הוא האיזור הריק במדינה. במשך שנים זה היה הסוף של אירופה. הפינה שמאחוריה מתחיל מסך הברזל המאיים. אנשים פחדו לגור פה; סיפרו שלשומרי הגבול מהצד הרע יש יד קלה על ההדק.

סיפרו שזה המערב הפרוע.

[טירת לדניצה (Lednice) בצ'כיה]

עברתי תשעים קילומטר בדרך ל – Zurndorf. כמעט הכפר האחרון בין אוסטריה להונגריה. הדרך היא מישור ריק – מסביבי אין בתים אלא שדות פרחים, כביש מתפתל והרבה כלום. למרות זאת הצלחתי ללכת לאיבוד.

בכניסה ל – Zurndorf פגשתי את הארולד. הוא הציע להעמיס את האופניים על הוואן שלו ולנסוע לביתו.

העפתי מבט בוואן; הוא קטנטן, כמו טנדר של שיפוצניק. איכשהו דחסו לתוכו שתי מיטות שדה מתקפלות ומטבח קומפקטי. הארודל בדיוק חזר מחופשה בדנמרק – באחד האיזורים הנידחים בדרום-מערב המדינה.

הוא והחברה שלו נסעו לשם רצוף בלי עצירות מהבית באוסטריה. אחד נוהג והשני ישן. יצאו מהבית בשעת ערב מוקדמת, והגיעו לדנמרק יום למחרת לפני הצהריים.

בערב ישבנו בגינה ליד בריכת הגומי המתנפחת הגדולה, אכלנו פסטה ושתינו בירה.

————————–

יום אחרי זה התחילו הרוחות.

הן ליוו אותי לאורך כל גבול מזרח אוסטריה עד צ'כיה. 120 קילומטר בכביש אחד. בשלב מסוים הרוחות נגדי היו כה חזקות עד שאפילו רכיבה בירידה לא הלכה בקלות.

גבול מזרח אוסטריה הוא ריק מוחלט עם כמה ערים ספורדיות. נרשמו היילייטים מועטים: גשר בן שלושה קילומטרים העביר אותי מעל נהר הדונאו. בופה זול של אוכל אוסטרי במסעדה מסורתית וארמון צנוע בעיירה שכבר שכחתי שמה.

ניסיתי לרמות בגבול הצ'כי; במקום כביש ראשי שעובר את הגבול איתרתי שביל ביער שחוצה בין המדינות. החל להחשיך והשביל נמשך ונמשך. הלכתי לחלוטין לאיבוד וקצת נלחצתי.

היו שם אגמים קטנטנים – לא, יותר מדויק: שלוליות, וכמה חבר'ה שריריים מפחידים למראה ניסו לדוג בהם. אבל ניגשתי אליהם והם טענו שאני בכלל לא בכיוון. ניסיתי לעקוב אחרי ההוראות שנתנו, הלכתי שוב לאיבוד, דיוושתי במרץ מצטער שאין בידי מצפן והחל לרדת גשם. כשלפתע – שלט: "צ'כיה"!

לידו היה חץ שכיוון לברסלב. רכבתי בהתרגשות לחופש ולמקום הלינה הבא.

——————-

בברסלב, בלילה הראשון בצכ'יה, לנתי אצל סוזאנה. היא בת 28 עם ילד בן תשע – תוצאה ממפגש מקרי בחופשה באיטליה. היא מאמינה באמצעי מניעה טבעיים: לגמור בחוץ וסקס בימים שהבחורה מרגישה בטוחה. הילד, תקלה, לא משכנע אותה אחרת. "הגבר רימה" אמרה. היא לא מתכוונת להשתמש בקונדום בחיים.

סוזאנה עו"ד לעניינים חברתיים רזה עם עצמות לחיים גבוהות. היא והילד גרים בדירת חדר מבולגנת ומטונפת. לסוזאנה אין מקרר, ואת האוכל – רק טבעוני – היא קונה ואוכלת באותו היום. הרגשתי קצת לא שייך, אבל כשנפרדנו הודיעה לי שהיא מחשיבה אותי כאחד מהחבר'ה מהסוג שלה.

[טירה נטושה]

————————

ביציאה מברסלב נתקלתי בטירה נטושה. שעה מאוחר יותר הגעתי לטירת ציידים, ועוד עשר דקות הביאו אותי לטירה ב – Lednice, אחת המרהיבות שראיתי. שתיתי שם קפה, ואז עוד אחד, והמשכתי הלאה. מדווש בין כפרים.

בכפרים משובצים פאבים צבעוניים. כולם מלאים בשותי בירה צ'כים. עצרתי בכמה בדרך, כדי לקבל את האווירה, והגעתי לברנו אחרי הצהריים ישר לדירה של מאליקה במעונות הסטודנטים.

[טירת ציידים בצ'כיה]

מאליקה טורקיה שעושה חילופי סטודנטים. היא מאד אוהבת לארח זרים. באותו הלילה היינו שם שלושה אנשים שהיא הזמינה דרך קאוץ' סרפינג.

סדר החיים של מאליקה מאז שהגיעה לצ'כיה נראה כך: שותה שותה שותה – לא מים חלילה. הולכת לישון באיזור עשר בבוקר, וקמה בחמש אחה"צ כדי לשתות עוד. בין לבין היא מבשלת המון – קציצות טורקיות ונקניקיות מעולות – ומאכילה את כל מי שרק אפשר.

———————–

נשארתי יומיים אצל מאליקה וקיוויתי לנוח בהם. זו הייתה טעות; הרגלי השתייה שלה מסתננים אלי, וכשאני בוחר להפסיק לשתות אני מרגיש קשיש, משעמם; חנון.

הזקנתי. שתיה מתוך שעמום נראית לי עצובה. בחיים לא אהיה אירופאי אמיתי. קמתי מדוכדך עת כולם עוד ישנו ויצאתי, רוכב באומץ לתוך ההרים הצ'כים.