המדף הז'אנרי: לשקוע בספר טוב – ג'ספר פורד (השני של ת'רזדיי נקסט)

הספר הראשון של ת'רזדיי נקסט, פרשת ג'יין אייר, הוא ספר אהוב בטירוף. בזמן שחצי עולם היה עסוק בלהלל אותו, החצי השני הצביע לו בסקר ספרי הפנטזיה הטובים ביותר של המאה ה – 21 של לוקוס וגרם לו להגיע שם למקום התשיעי.

את דעתי הצנועה, אפשר לסכם כך: ספר "חביב, אבל חסר עומק או אמירה מכדי להיות קלאסיקה אמיתית".

מצד שני, הסכמתי שהוא מגניב וכיפי בטירוף. מה שגרם לי לקרוא את הספר השני בסדרה: לשקוע בספר טוב. דעתי עליו? טוב בהרבה מהראשון! אם כי עדיין, לא יצירת מופת.

מה יש לאמר על ת'רזדיי נקסט? היא סוכנת של המחלקה הספרותית. היא חיה ב – 1985 בגירסא אלטרנטיבית של אנגליה: סופרים מפורסמים יותר מכוכבי רוק. מסע בזמן אפשרי. ערפדים קיימים. המדע מתקדם מזה שלנו בתחומים מסוימים (ציפורי דודו הונדסו חזרה לעולם) ופחות מתקדמים בתחומים אחרים (ספינות אוויר במקום אווירונים). יש מצב שזו הגירסא המגניבה ביותר של אנגליה אי פעם.

אז בסוף הספר הראשון – לא ספויילר – ת'רזדי הגיעה לסוג של נחלה. בספר השני הנחלה ממשיכה כשת'רזדיי נכנסת להריון, עותק של סיפור אבוד של שייקספיר מתגלה והאויב הגדול שלה כלוא בתוך ספר.

אבל מהר מאד דברים נעשים שחורים יותר: אבי התינוק נמחק מהקיום (מסע בזמן אפשרי, זוכרים?), החברים של האויב הכלוא מתעקשים שהיא תוציא אותו מהספר ועולות שאלות קשות בדבר האותנטיות של הספר האבוד של שייקספיר. באמות המידה של ת'רזדיי נקסט, אגב, השאלה האחרונה גורלית מכולן.

מפה מתחיל מירוץ מטורף בראש של ג'ספר פורד. המון מסעות בזמן (לא הגיוניים), ייצורים דמיוניים (לא הגיוניים), ייצורים ספרותיים שקמים לתחיה (מה?! זה לא הגיוני אפילו קצת) ודיוני ספרותיים על כל הספרות האנגלית אי פעם שלא קראתי. אה, יש גם המון המון חוש הומור.

בניגוד לספר הראשון העלילה הפעם מהודקת יותר. אשכרה היה איכפת לי את ת'רזדיי תצליח במשימתה, ומה בעצם פתרון התעלומה הבלשית.

הספר עדיין מטורף מדי מכדי שיהיה אפשר לשקוע בו רגשית. אבל כמשהו מגניב לקרוא, כספר מקורי שמעביר את הזמן בכיף, הוא מעולה. משאיר אבק לסדרות "כיף" אחרות כמו הארי דרזדן ושות'. יאללה, הולך לקרוא את השלישי.