חומוס רחמו הגדול

כדי לספר מתי ראיתי לראשונה את רחמו הגדול, צריך לחזור יותר מעשור אחורה. לימים בהם הייתי חורש את תל אביב באופניים מתוך סקרנות גרידא. הבחנתי אז בשלט 'חומוס רחמו הגדול!', 'מאז 1962' וישר התחשק לי עליו.

תיכננו, אני וחברים, לבדוק אותו כמה פעמים. אפילו ניסינו ללכת לשם פעמיים! אבל כל פעם נעצרנו בעזריאלי ובלסנו ג'אנק פוד בסופו של דבר. אח, שטויות של בני נוער, אה?

[מסבחה]

עכשיו השנה היא 2013. אני וא' חיפשנו חומוס לצהריים. הוא חכמולוג עם אופנוע ורצה לקפוץ ליפו. אני מצויד באופניים בחום התל אביבי ולא הסכמתי להרחיק מעבר לעזריאלי. כך נפל הפור: לבדוק סוף סוף את רחמו הגדול.

רחמו הגדול הוא מקום קטן. ארבעה חמישה שולחנות בפנים ועוד כמה בחוץ. אבל מי יושב בחוץ בחום הזה? התיישבנו בפנים. הגיע פיתות ומלצר מבוגר וחביב.

הזמנתי חומוס עם גרגירים וחריף, וא' לקח מסבחה וסלט. כמה פעמים נשאלנו אם אנחנו רוצים 'קומפלט'. יענו עם ביצה, כדורי פלאפל ושאר תוספות. סירבנו.

החומוס הגיע בצלחת קטנה יחסית; כמות מצוינת מבחינתי. הוא היה יציקה ענוגה, עם טעם לא מודגש מדי. במקום לשקוע בשמן זית כמו בהרבה חומוסיות מהדור החדש, הוא שקע ברוטב לימון שהוסיף לו חמצמצות בריאה. הגרגירים היו אל-דנטה. לא הגרגירים הנימוחים של אבו-אדהם. אני אישית מעדיף את הגרגירים שלי רכים כמו משי, אבל הסתדרתי גם עם אלו. מנה טובה בהחלט.

המסבחה הייתה דומה לחומוס. חמצמצה בגלל הרבה רוטב לימון. גרגירית יחסית. הגרגירים היו, שוב, לא נימוחים לגמרי (אותם הגרגירים מן הסתם), אבל א' יצא מאד מרוצה.

המנות לוו בפיתות בשרניות טריות. עוד הגיע, הסלט – שהיה אלוהי לגמרי. מנה גדולה של סלט כזה יכולה לסדר לי את היום.

רחמו הגדול הוא שריד לפעם. לזמנים בהם למקומות היה שם בומבסטי כמו 'דוד חביב מספר 1', 'מלך הפלאפל' וכן – גם 'רחמו הגדול'. מגיעים אליו לא רק בשביל החומוס, אלא גם בשביל האווירה של מסעדת פועלים ששורדת כבר חמישים שנה.

[רחמו הגדול, שדרות מנחם בגין 98]