ביקורת פאב: השכונה

אמא שלי סיפרה לי על פאב חדש.

זה קצת מוזר, כי אמא שלי לא שותה, לא מעשנת ולא ממש יוצאת לפאבים. אלא שהפאב החדש נפתח מטר ליד הסופר שלה, בשכונת נחלת יצחק במזרח תל אביב. ממקום בו היה מזנון מוזר קצת של זוג קשישים במשך עשרות שנים, הוא הפך לפאב מוזר קצת.

אני לא יכול לאמר שקפצתי על ההמלצה. בכל זאת, המלצה של אמא שלי לגבי פאב אמינה כמו המלצה שלי לספר על דיקור סיני.

אבל בסוף היה איזה ערב אחד קצת יבש, ומצאתי עצמי שם עם חבר. ואז שוב עם ידידה שהיא גם קוראת מתמידה של הבלוג. ואז שוב עם חבר שהוא גם סייד-קיק וגם בלוגר פאבים מפורסם.

כלומר, השכונה הוא אחלה פאב. למרות – ואולי בגלל – המיקום הלא שגרתי.

השכונה הוא פאב פינתי קטן ליד מגדלי תל אביב. חבר שגר במגדלים אמר ש"המקום מפחיד אותו מבחוץ". כשהציץ דרך החלון ראה טפח של עיצוב צבעוני לא שגרתי.

בתכל'ס, כשנכנסים לשכונה זה כאילו שנכנסים לבית מסתורין מטורף כזה. עושר כזה של צבעים ופרטים לא ראיתי מזמן. איפה שלא תניחו את העין, יצוץ לכם איזה חפץ מופלא שמשתלב עם כל השאר.

זקני העיר זוכרים אולי את פאב המעלייה שפעל פעם בדרום העיר. זו ההשוואה הטובה ביותר לשכונה. זה לא מקרה כמובן, שני המקומות שייכים לאותם הבעלים, אודי יפרח, שעיצב את הכל מדברים שמצא בפחים.

כשסיימתי לבחון את העיצוב של כל החדרים – יש יותר מאחד – התיישבתי. יש לי כבר מקום קבוע על שולחן ליד הבר. אני איש פשוט, ושתיתי כל פעם אותו הדבר: חצי קרלסברג (הבירה היחידה מהחבית – 24 ש"ח). יש להם דים סאם לאכול – ותפריט אלכוהול וקוקטיילים צנוע נוסף.

הסלוגן של השכונה הוא "אמנות האירוח". זוהי אולי דרך מוגזמת לאמר "הברמנים אצלנו ידידותיים", ו"פאב שכונתי". אם מתעלמים מהסלוגן, אפשר לאמר שזה מקום פשוט מבחינת האלכוהול והאווירה. מקום מהסוג שאפשר לשבת בו לבד ולמצוא עם מי לדבר.

קשה לחזות את ההצלחה העתידית של המקום; הוא שונה מדי משאר המקומות בתל אביב והתחזיות לא תופסות עליו. הדבר היחיד שאוכל לעשות הוא להמליץ לאנשים לקפוץ לשם. ולו רק בשביל לבדוק מקום תל אביבי שהוא קצת שונה.

[השכונה. נחלת יצחק 22]