הערות על פרשיית מילקי-ברלין
כשהייתי קטן אמא שלי, שמאמינה ביחס הפוך בין מחיר לטעם ("כמה שיותר זול יותר טעים"), קנתה חיקוי במבה בשוק.
הוא עלה חצי מחיר בערך. הוא גם היה די מגעיל, ואחת הסיבות שנגמלתי מ"במבה" בגיל צעיר.
חבל שלא היה אז פייסבוק. היינו מפרסמים את חשבונית הקנייה של "דמוי הבמבה" וגורמים להתמוטטות אסם. כי במציאות בה שופטים מוצר רק לפי המחיר – ולא אם יש בו שמונים אחוז או חמש אחוז בוטנים, לא נראה לי שאסם יכולה להתחרות.
[מקור. CC]
במילים אחרות, תגידו חבר'ה השתגעתם לגמרי?! מישהו מברלין מפרסם שקנה מעדן שוקולד עם קצפת בשקל ("דמוי מילקי"), וישראל סוערת?! שר האוצר מתייחס לזה ומהדורות החדשות נפתחות באייטם של חשבונית מעיר זרה?!
לא משנה שהחשבונית היא מהסופר הכי זול בברלין (Aldi Nord). לא משנה שאין בה תמונה מלאה – אלא רק המוצרים הכי זולים מול ישראל. בלי שמפו, זיתים או ירקות (שהאיכות שלהם בקאנטים).
כאילו, ככה שופטים איכות מחיה של מקום? לפי החשבונית בסופר? רק שלא אפרסם לכם את חשבוניות הקנייה שלי מרומניה או קולומביה. העיניים יפלו לכם ובטח תרצו לעבור לשם בגלל 'איכות החיים הגבוהה'.
ואף אחד מהם לא חשב לתת את "התמונה הגדולה". סל הקניה של ישראל מול גרמניה. המשכורת הממוצעת פה ושם. ולמה בכלל להשוות את ברלין – העיר הכי ענייה בגרמניה – לתל אביב? העיר הכי עשירה בישראל?
תשוו את מינכן לתל אביב ואת ברלין לירושלים.
גם אז תצא ישראל מופסדת. כי בכל זאת, גרמניה היא אחת הכלכלות החזקות בעולם. מדינת ענק עם שמונים מליון תושבים. מנהיגת האיחוד האירופאי שמקבלת מוצרים זולים מכל שכנותיה כי הגבולות פתוחים.
אין ספק, זה שאיכות החיים שם גבוהה מאשר במדינה מזרח תיכונית קטנה במצב מלחמה תמידי מראה על שחיתות וחזירות. על מה עוד זה יכול לרמוז?
בינתיים הסיפור התפתח למרי אזרחי ויש מצב שבסוף נראה פה הפיכה. שזה בעיה. איך נקרא לה? מרד המלקי? הפיכת קבלות הסופר? איך יקחו אותנו ברצינות בעולם אחרי זה? איך?!
סיימתי להוציא קיטור. עכשיו הערות רגועות לסדר היום.
—————————
א. תיקונים עובדתיים.
– החבר'ה מעולים לברלין כתבו שהם קנו ב"מכולת השכונתית שלנו בשכונת מיטה בברלין" (מרכז ברלין).
– במציאות הם קנו בסופר גדול בשם Aldi בסניף שנמצא בקצה ברלין.
– הם גם כתבו ש"לא מדובר באיזה סופר עם דיסקאונטים והנחות מטורפות".
– Aldi צפון נחשב לסופר הכי זול בברלין.
זו דיסאינפורמציה ממש מיותרת. סניפים של Aldi יש גם במרכז ברלין. הם סתם התעצלו ללכת אליהם. ומה זה משנה אם זו מכולת שכונתית או סופר גדול? באמת מיותר.
העירה לי ידידה בפייסבוק שהניסוח הנכון היה צריך להיות "קנינו בסופר שנמצא בהרבה מקומות במרכז העיר ולא צריך לנסוע אליו במיוחד כמו במקרה שרוצים להגיע למקומות כמו רמי לוי".
היא סיכמה ש"ההגעה לסופרים הזולים בברלין משמעותית יותר נוחה מאשר בישראל". צודקת. יש הרבה יותר מהר אליהם והתחבורה הציבורית יותר מוצלחת.
ב. אירופה מלאה בסופרים זולים. שניים מהמובילים שבהם הם Aldi ו – Lidl עם בערך 10,000 חנויות כל אחת בכמעט עשרים מדינות. קוראים להם דיסקאונטרים (מלשון discount).
המחירים הזולים של הדיסקאונטרים נובעים מהרבה סיבות:
חנויות צפופות, מיקומים זולים (יש הרבה יותר באירופה מאשר בישראל).
הצוות המינימלי מאומן בקשיחות.
הם לוחצים את הספקים לקבלת מחירי רצפה ומייצרים חלק מהמוצרים בעצמם.
הלוגיסטיקה שלהם יעילה בהיסטריה, ומשתמשת גם בגבולות הפתוחים של אירופה.
ולבסוף: כשיש לך 10,000 סופרים אתה יכול להרשות לעצמך רווח מינימלי מכל מוצר.
ג. בדירה שלי בקושי הולכים לדיסקאונטרים. למרות שיש לנו אחד רבע שעה הליכה מהבית.
השותפים לא הולכים מסיבות מוסריות. לידל מנצלת את העובדים, הספקים, הארצות העניות באירופה ומי לא. צעירים ברלינאיים הם צרכנים מאד מוסריים.
אצלי הסיבות הן יותר עצלנות ואיכות. יותר מהיר לי לקנות בסופר הטורקי מתחת לבית. איכות הירקות בדיסקאונטרים עלובה לעיתים. וזה הדבר העיקרי שאני קונה, כן?
ד. האם יכולים להיות דיסקאונטרים בישראל?
יש את רמי לוי. אם כולם היו כמוהו מצבנו היה טוב. יש גם את Cofix, שהוכיחו שאפשר לייצר פה רשתות זולות ויעילות אפילו אם כל בעלי השררה מספרים לכם שאי אפשר.
אם מתישהו נהיה כמו האיחוד האירופאי ויוסרו מגבלות הייבוא, אז נתחיל לקבל מוצרים סופר-זולים על בסיס יומי מירדן. גם רשתות כמו Aldi ו – Lidl היו נכנסות לארץ.
——————————–
למה אנשים נטפלים לברלין?
הרי לעומת כמויות ההגירה לארה"ב ברלין וגרמניה הם טיפה בים.
אנשי האקדמיה והייטק מ"בריחת המוחות" עוברים לארה"ב. ברלין מקבלת חבר'ה צעירים עניים ששואפים להתפרנס מאמנות. לא בדיוק אלו שמחזיקים את הכלכלה הישראלית – וסליחה אם אני מעליב מישהו.
אולי זה כי ברלין מגניבה? והציבור מגיב כמו ילדים קטנים שרוצים להיות גם "קולים"? אולי כי אנשי ברלין פעילים ברשת, ומצהירים – שוב, בקטע ילדותי – ש "נה, נה ונה, נה, פה יותר טוב!"?
יש בעיות בישראל. אחוז החברים שלי שחי כעת בחו"ל פשוט מדהים. רוב אלו שנשארו בארץ חיים בשכירות וחוששים לשעבד עצמם לכל החיים כדי לקנות דירה. יש מין אווירה של ייאוש שעוברת בין צעירי ת"א.
אולי התחושה מבוססת על סיבות אמיתיות ואולי היא מומצאת. בכל אופן, זו לא תחושה נורמאלית. היא מראה מן הסתם על בעיה בחברה הישראלית. אבל להשוות אותה לברלין זה לא הפתרון.
לא היינו ולא נהיה ברלין. זה לא טמון במשאבים הטבעיים של המדינה.
לגבי מחאה שקוראים לה מחאת המילקי מה עולם יחשוב עלינו..
הם יחשבו שאנחנו רוצחים ילדים פלסטינים בשנתם.
אם מחר, יתגלה בישראל מרבץ ענק של יהלומים, העולם יחשוב שאנחנו רוצחים ילדים פלסטינים.
אם מחר, יחלקו מילקי חינם לכולם!!! ולא החיקוי אלא הדבר האמיתי, העולם יחשוב שאנחנו רוצחים ילדים פלסטינים.
כך שזה לא משנה מה נעשה פה מבחינת העולם (כל עוד לא נהרוג ילדים פלסטינים).
כנראה שצריך להפסיק לרצוח ילדים פלסטינים.
כמה הערות משלי:
1. לא מדובר בצעירי ת"א. למעשה, בשנים האחרונות נוכחתי שרובם המוחלט של חבריי בת"א (כולם, כמו בדרך כלל בת"א, היגרו אליה ממקומות אחרים בארץ) עזבו אותה מזה כבר בגלל המחיר והייאוש הכלכלי, אם לפריפריה ואם לחו"ל. גם רבים מחבריי בפריפריה הרחוקה סובלים מהמצב הכלכלי והוא בראש מעייניהם. חלקם אינם "זוגות צעירים", מונח שאינו חביב עליי במיוחד נוכח העובדה שהוא מצמצם את הציבור רק למסתדרים בזוגות (הטרוסקסואליים כמובן, רצוי בדרך למיסוד ברבנות אחרת נו, נו, נו, תשכחו ממשכנתא), ורק לצעירים ש"אולי עוד יתבגרו וייצאו מזה". אני הרחק משנות העשרים שלי, ומצבי הכלכלי מדאיג אותי מדי יום ביומו, ואין לי בן זוג להסתמך על משכורתו הנוספת וחלוקת תקציב הדיור בינינו.
בחדרה לא נהיה טוב יותר, ואתה גם נאלץ לחתוך את החיסכון במחיר הדיור ברכישת רכב לעבודה באזור ת"א (ותודה לתחבורה הציבורית המחורבנת, ולעוצר הדתי שמונהג בה בסופי שבוע ובכל החגים).
2. המילקי הוא שטויות. קל לחגוג סביבו, כי אז זה מגחיך את הנושא ומרדד את הדיון. אני אפילו לא אוהבת מילקי!
בשורה התחתונה: בקיץ האחרון הייתי באירופה. נכנסתי לשלל סופרמרקטים, זולים ויקרים כאחד במספר מדינות, ומה אומר – רבים מהמחירים (לא כולם) זולים או זהים לישראל על אף שהשכר בארץ נמוך בהרבה.
הרי נתון: 50% מהעובדים בישראל מרוויחים *עד* 6000 ₪ מקסימום בחודש ברוטו, לפני מסים והוצאות.
כן, ירקות ופירות לעתים יקרים יותר. הגיוני בהתחשב שחלק לא מבוטל מהשנה הם מיובאים מחו"ל, מה גם שהאירופאי הממוצע צורך פחות ירקות (למעט תפוחי אדמה אולי). בינתיים בישראל כשיטה מורים לחקלאים להשמיד כמות אדירה של פירות וירקות על מנת להשאיר את המחירים גבוהים. זה נוראי, זה מקומם, וזה אוכל שיכול היה למצוא את דרכו כתרומה למי שזקוקים לכך.
3. המילקי הוא רק נציג טפל. הדיור יקר ביחס למשכורות, גם בהשוואה לערים אחרות בגרמניה, גם בהשוואה למדינות מבוססות אחרות. החינוך בגרמניה זול יותר, וכן הלאה. אין לי זמן למצוא כרגע, אבל היתה כתבה לאחרונה בכלכליסט על השוואת מחירים שונים למדינות אירופה, החל מדלק (זול יותר מבריטניה! שהלוואי והייתי מרוויחה את שכר המינימום בה) וכלה בדיור, וישראל יוצאת רע מאוד ממנו.
4. נכון, יש גם אחריות אישית. לא מעט אנשים לא מנהלים נכון את כספם, מבזבזים על מותרות ואז מבכים את גודל המשכורת. אבל 50% שמרוויחים פחות מ-6000 ₪ בחודש זה אומר דרשני. ואלו לא רק עובדי קבלן או נטולי השכלה. לגלות שחבר עם דוקטורט במקצוע מכובד ומרשים מגרד בקושי 6500, או לסיים תואר שני במקצוע שבחו"ל היו חוטפים אותך ולגלות שלא רוצים להעסיק אותך כי אולי עם תואר שני תדרוש 7000 במקום 6000, זה אומר הכל.
צריכה להיות לך אחריות אישית על ניהול כספך, אבל גם למדינה צריכה להיות אחריות על ניהול הכספים של כולנו. הכלכלה פה שערורייתית, והדרך היחידה שבה מנסים לטפל ביוקר המחייה הוא בספינים, בשקרי סטטיסטיקה ובהעלמת עובדות (כמו הדרישה מביטוח לאומי לעכב את המחקר על ביטחון תזונתי של 2014 עד לסוף 2015 – אם לא רואים את העוני הוא פשוט לא קיים). יש ציבורים ספציפיים שמקבלים נתח עצום מן העוגה, ועננת אי שקיפות נחה על הכל בעזרת האדישות או הייאוש או שניהם גם יחד של הציבור.
5. קל לומר "אולי זו רק תחושה מומצאת" כשנמצאים בחו"ל. אני נמצאת כאן. אין לי דרך להגר, והייאוש הוא יומיומי, כבד ומעיק. הסתובבתי בסופרמרקטים באירופה (וכאמור רק שבריר מזה בברלין), ראיתי את החיים הנורמליים והשקטים שם, ראיתי אנשים שיוצאים מהעבודה לפאב בחמש ומצליחים לחיות חיים סבירים, בלי טון שעות נוספות שנבלעות לתוך שכר דירה מופרך, בלי לבלות שעתיים ב-3 אוטובוסים לכל כיוון כדי להגיע לעבודה שנמצאת מרחק 40 דקות נסיעה מהבית, בלי לכלות יום יום בדאגה שלא מרפה. פשוט חיים. אני מקנאה בזה כל כך.
כתבת יפה, ואני מסכים עם הרוב. אבל נטפל למה שאני לא מסכים 🙂
לא יכול לאמר שאני מכיר סופרים באירופה. בברלין המחירים בדיסקאונטרים נמוכים מישראל – ובסופרים הרגילים יותר דומים לישראל. דיסקאונטרים יש בכל האיחוד האירופאי.
בקשר לחיים השקטים והנורמאלים שם: הסתובבתי הרבה באירופה. פגשתי אנשים לחוצים שחרדים לעתידם הכלכלי.
לי ולהרבה חברים שלי לוקח יותר משעה להגיע לעבודה בברלין. יש אצלנו כמה פוסט-דוקים בני ארבעים שהחוזה שלהם הסתיים לא מזמן. שניים מהם באים כבר יותר משנה סתם ככה למשרד למרות שהם מובטלים. הם פשוט לא מוצאים עבודה חדשה.
אז אני אעשה פרפרזה על מה שכתבת בסוף. קל לחשוב שהכל דבש באירופה כשחיים בישראל ובאים לביקורים. בסופו של דבר, החברים שלי בברלין לא יותר מאושרים מאלו שבישראל, ואין להם הרבה פחות דאגות.
וזאת בלי קשר לכך שמשהו רקוב בישראל במילניום הנוכחי.
בכל מקום יש צדדים פחות טובים. זה ברור לי. גם נפגשתי עם לא מעט איטלקים וספרדים שעובדים בלונדון ולא רוצים להיות שם, אבל לא יכולים לחזור הביתה מסיבות כלכליות, וזה עצוב.
אבל בישראל יש משהו יותר עמוק מזה, ויותר גרוע אם מסתכלים על הנתונים היבשים – פשוט קרא עיתונים כלכליים ואת הנתונים המתפרסמים וזה אומר הכל. בנוסף לכך שמדינה שתובעת מאזרחיה שנתיים-שלוש מחייהם בצבא (ולעתים גם את חייהם עצמם) נדרשת בעיניי עוד יותר למחשבה על תמורה לאזרח והצבתו במרכז. ואם תסתכל על העתיד שבו הכמות המדהימה של אנשים שאינם משתתפים בכוח העבודה מרצון רק תגדל, המצב הולך להיות רק רע יותר.
אין לי בעיה עם נסיעה של שעה אם אני גרה רחוק והתחבורה בסדר. גם בלונדון כמעט אף אחד לא גר ב-zone 1. אבל לא ברור לי למה אני צריכה לנסוע שעתיים ולעתים יותר למקום שנמצא גיאוגרפית 25-40 דקות ממני כי אין תשתית תחבורתית. לא ברור לי למה אני בעוצר ימים שלמים ברצף.
יש נהירה החוצה. אני רואה את זה. כשליש מחבריי עזבו ב-5 שנים האחרונות וגם רבים מהשאר עובדים על זה ביתר שאת או לפחות על דרכון לשעת הצורך.
אני רוצה להעיר שהמשפט "חקלאים משמידים תוצרת כדי לשמור על יוקר המחירים" הוא אינו נכון. חקלאים רבים מייצרים הרבה תוצרת שנאלצים למקור במחירי הפסד או להשמיד בגלל עלויות איכסון והובלה, וברור שהחקלאי יעדיף לא להפסיד (גם הוא צריך להתפרנס) לחלופין הוא מוכר במחיר קבוע מראש על ידי הממשלה את התוצרת לרשתות השיווק שעל דעת עצמן מעלות את המחירים. אנא הקפידי על הניסוח אחרת את מעבירה אינפורמציה לא נכונה
אנשים נטפלים לברלין כי זו כותרת טובה. אם אתה שואל אותי אני שמח שכולם נוסעים לברלין ומשאירים לי את באווריה בשקט.
ד"א גם במינכן המחייה הכללית יותר זולה מבארץ, בלי להכנס לחישובי משכורת.
לטעמי גם בארץ יש דיסקאונטרים (ודרך אגב, לידל ואלדי אפילו לא הכי זולים, אתה בטח יודע) רק שהן המחיר הן איכות המוצר בהם נמוכה מהמקבילה להן.
ולא, לגור במקום אחר זה לא קל. אפילו כשאתה מרגיש שם בבית במובנים רבים. אבל לחיות בחול, לפחות בגרמניה\ הרבה יותר נוח. הייתה רשימה יפה של בועז ארד (http://webcache.googleusercontent.com/search?q=cache:http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2453012) שמספרת טוב יותר למה לעבור.
אני גם לא יכול לטעון שאני מכיר את אירופה. לעזעזל אחרי שלוש שנים בבוואריה אני יכול לטעון שאני מכיר רק את בוואריה העילית. אבל בעוונתי תקופה לא קצרה בהולנד (לפנ למעלה עשור – דברים היו שונים אז) ותקופה די קצרה בשוויץ הגרמנית וגם שם המחייה נוחה וזולה יותר מאשר בארץ.
המשכורת הראשונה שלי במינכן הייתה 3יורו לשעה, שהגיעה בחודש טוב ל300 יורו. האקסית שלי הכניסה עוד עד 600 וקיבלה עוד 300 בהלוואה. בחודש טוב היה לנו 1200 יורו. במינכן, אחת הערים היקרות ביותר ותמיד היה לי יותר כסף בכיס מאשר בארץ. גם בלי לחפש כל הזמן את המילקי הכי זול שיש. אבל זה עדיין לא זה.
לפני כשבוע חזרתי לארץ. בלילה הראשון מישהו פתח לי את החלון ולקח את התיק. במינכן יכולתי להשאיר את האוטו מונע שלושה ימים ואף אחד לא היה חושב לגעת בו.
טוב, מנסיוני אלדי ונטו הכי זולים. אין לי ידע אחר שאני מסתיר בצורה קונספרטיבית 😀 מה הכי זול לדעתך?
בברלין גונבים אופניים כמו לחמניות. הרבה יותר מתל אביב. פרצו לנו לכמה דירות בבניין ויש לנו בגלל זה שני מנעולים על הדלת. שלא לדבר על ונדליזם של שיכורים.
לא מכיר את מינכן, אבל גניבות בברלין אין פחות מאשר בת"א. שלא לדבר על כך שבת"א מעולם לא נתקלתי באלימות שיכורים – ובברלין, לצערי, כן.
קשה מאד להתווכח בעזרת חוויות אישיות. אין לי בעיה שלך או לבועז ארד יותר נוח בגרמניה. אני אפילו מקנא בכם:)
הנקודה העיקרית שלי היא שלי *לא* יותר נוח בגרמניה. כך שמי שלא חי תקופה בגרמניה לא יחשוב שזו אמת אבסולוטית. ואני לא אוליגרך שחי על עלי דפנה בת"א או משהו כזה..
וכמעט פספסתי: עלות המחיה בחלק הגרמני של שוויץ יותר זול מאשר ישראל?! סלח לי, אני לא מאמין לזה. אולי אתה מתכוון יחסית למשכורת..?
ככה, כמו שאמרתי ההיכרות שלי היא עם בוואריה. בברלין הייתי יומיים וחצי ועוד שש שעות בביקור אחר. יש לנו, ולי, נטייה לרדד את העניין. גרמניה גדולה מדי בשביל זה. גם באלימות שיכורים לא נתקלתי. חוץ מאולי באוקטוברפסט. לא נחשב.
לגבי זולים, וסליחה אם הובנתי לא נכון, לא התכוונתי לטעון שאתה מסתיר מידע – שוב, לפחות בבוואריה, לדעתי נטו יותר זול, קאופלנד, ריאל, וגם פני. אם כי אני מודע שבחלק גדול מאלו מצאתי הבדלים בין הסניפים השונים. ללידל ואלדי יש שם (בעיקר שלילי) של זול. שוב, ההבדל הגדול ביותר הוא ביכולת להחליט כמה זול לקנות כשיש מגוון יותר רחב של איכות.
כשאני אומר שבשוויץ הגמרנית יותר זול לחיות אני דווקא לא משקלל משכורות כי אז זה כמעט ברור מאליו. אבל אני לא מתכוון למי שאוכל בחוץ ושותה את הבירה שלו בבארים נחשבים גם. וגם שם המערכת הסוציאלית מחזיקה מספר חברים שלי, אמנים או סטודנטים לפחות בעזרה בשכר דירה. לעירייה בברן יש בבעלותה דירות רבות (ונהדרות ומקסימות) שהיא מתווכת למי שצריך אותן. הסופר למיטב זכרוני יקר יותר מאשר במינכן בערך בהבדל בין הפרנק ליורו. אז קצת יותר יקר ועדיין לא בטווח המחירים בישראל.
הסל שלי אישית גם מורכב מדברים מסוימים (ולא מילקי) אז אותו אני מכיר. חלק מהדברים התייקרו גם בגרמניה בשנים האחרונות וחלקם עדיין יותר מכפולים בישראל.
ודרך אגב אתה צודק שהרבה יותר קל לייצר, לייבא ולשווק בזול באירופה הרחבה. האשמה היא לא רק במערכת. אבל לפני חמש עשרה שנה ירקות בהולנד היו ה ר ב ה יותר יקרים מאשר בישראל. זה כבר לא ממש ככה.
כשאני אומר נוח (ואני בחזרה בארץ קודשנו בשלב הזה) אני לא מתכוון לקל. אלה נוח. יותר נוח כלכלית, יותר נוח ברמת ביטחון אישי, יותר נוח ברמת תח"צ, אישית יותר נוח לי במזג אוויר (ועדיין פברואר זה חודש שבא לך למות בו – כמו אוגוסט), יותר נוח בתורים ובבירוקרטיה (שוב נסיון אישי) יותר נוח זה לא בהכרח יותר קל.
ואתה צודק שאי אשפר להשוות חוויות אישיות. יש כותב אחד בדה-באזר שכותב כל הזמן על ניאו נאצים. מעולם לא נתקלתי באחד, זה גם מה שאנחנו מחפשים.
כן, אלו חוויות אישיות. הרי בסופו של דבר חווית החיים שלי בברלין היא יותר שלילית מחיובית. אז אני מציג הרבה מהשלילי, ולא יעזרו מליון אנשים שיספרו לי אחרת (וההפך).
רק הערה קטנה בקשר לשוויץ (אמשיך לנג'ס). לא הייתי בברן, אבל אני כל שנה בעיר קטנה בשם בוחס בסנט גאלן. זה נחשב לחור בשוויץ ולאחד המקומות הזולים במדינה. למרות שאני לא משלם שם שכר דירה, ולמרות שאני בקושי אוכל בחוץ או שותה בירה בפאבים – יותר יקר לי לשהות שם שבועיים מאשר בברלין. וזה כמעט הכל בגלל מחירי מוצרים בסופר.
כמובן שרמת המחיה שם גבוהה פי מליון מישראל (ומגרמניה ומכל מקום בעולם בערך). אבל יהיה קשה לשכנע אותי שהמחירים בסופר זולים מישראל:) (כולל שני מבקרים שוויצרים שהיו בת"א שבוע שעבר והתלהבו מהמחירים הזולים).
LeShop.ch
חלב – פרנק שבעים וחמש=6.8
http://www.leshop.ch/leshop/Main.do/direct/en/Search/MILK/
coop
http://tinyurl.com/pda2mzw
מגש פיצה קפואה – שלוש שישים=14 שקל
קילו סוכר לבן -1.25 פרנק=4.8 שקל
עגבניות – שקל12.5
חלב – 1.55 פרנק
חלב אורגני – 1.75= 6.8 שקל
נייר טואלט, 24 חבילות – 9 פרנק = 35 שקלים
מגבונים לחים – 80 סנט
לחם שיפון חצי קילו – 2.4 פרנק = פחות מעשרה שקלים
לחם אורגני פרוס – 3 פרנק
חסה – פרנק וחצי, פרנק ושישים – בערך שישה שקלים
אפשר לבדוק בקלות עוד מוצרים. אבל באמת שלקחת את הדיון הזה לרמת המחירים משטח אותו ותורם בעיקר לאף אחד. בכלל – אני לא חושב שיש פה קשר לדיון הלאומי בבעיות. הדיון הוא אישי ומורכב בסופו של דבר הן מחוויות אישיות בארץ הן בחו"ל והן מגורמים שלעיתים אנחנו רק מגיבים אליהם. כך מצאתי את עצמי במינכן וכך מצאתי את עצמי שוב בארץ.
חוץ מזה שמלקרוא אותך אני לא רואה רק שלילי אלא הרבה פעמים אני קורא גם חיובי.
הלימודים באוניברסיטאות תכף מתחילים ואנשים סוגרים את המערכות שלהם, נרשמים למקומות שעדיין פנוים. כל הקורסים לגרמנית (למתחילים) כבר מזמן מלאים, הרשימות נסגרו בו ביום שנפתחה ההרשמה המוקדמת. אבל אני יכולה להבין את אלה החיים שם, רק חסר להם שהכל יתמלא בישראלים האלה. צודקים.
חווה אלברשטיין כבר ניסחה מסקנה (כלומר חנוך לוין ניסח, אבל יותר נעים להקשיב לה) על מקום אחר, אבל כמו כל משפט טוב, זה נכון לעוד מקומות