קומיקס: פיצה מורגנה – אורי פינק

אם אורי פינק היה נולד בארץ עם תרבות קומיקס אמיתית, הוא היה הופך לאוצר לאומי.

עדות: בואו נגיד שאתם כותבים את הסיפור הבא.  נערה מזמינה פיצה, והשליחה שמגיעה היא ערפדית על מטאטא מעופף. הערפדית מעבירה את הנערה למימד מכושף. שם היא נהפכת לנערת פיצה על מטאטא מעופף (וגם צריכה לברוח משוטרי-כשף מרושעים ושאר מפלצות).

הכי קל זה לקחת את הסיפור הזה לכיוון הנונסנס. או לכיוון ספר ילדים מלא דמיון אך חסר הגיון. אך מה שאורי פינק יצר מהבסיס הזה, הוא עלילת הרפתקאות הגיונית, קלילה וחמודה. כזה ספר קומיקס "לכל המשפחה". עם בדיחות ילדותיות לצד קריצות פוליטיות.

פיצה מורגנה היא לא יצירה גאונית, אבל בהחלט סוכריה קטנה של ספר.

ליצירות של אורי פינק יש שתי "בעיות". הן מאד ישראליות באופיין; אין טעם לתרגם אותו לשפה זרה כי הוא לא מהנה בלי מטען התרבות המקומי. הן גם מאד עכשווית. מצד אחד הן תופסות את רוח הזמן (כמו זבנג, שתפס את הטינאייג'רים בסוף האייטיז ותחילת הניינטיז). מצד שני, זה מונע מהן להפוך לקלאסיקות על-זמניות.

הבעיות הללו כמובן לא מזיזות לפיצה מורגנה, שמתרחש בעולם דמיוני – מה שגורם לזה להיות יצירה יוצאת דופן של פינק.

פיצה מורגנה שייך לז'אנר ספרי הקומיקס לכל המשפחה. באירופה זה ז'אנר בועט ותוסס. בצרפת, גרמניה, פולין או צ'כיה, יש מאות, אם לא אלפים, ספרי קומיקס צבעוניים ומזמינים. רק לראות את מדף הקומיקס בחנויות עושה טוב בלב. אפילו אם לא מדברים את השפה.

בישראל? יש. קצת. לי בלום, ארז צדוק, מיכאל פיק או אביב אור וערן אביאני (קומיקום). לא קראתי אותם – כי את רובם קשה להשיג מחוץ לפסטיבלי או חנויות הקומיקס. כך שנוצר לי חסר עמוק בבלוטה שרוצה ספרי קומיקס הרפתקאות כחול-לבן. עדיף הומוריסטיים אם אפשר.

העולם שאורי פינק יוצר כל כך צבעוני, מקורי ושואב. הוא מעביר במחי מכחול מיקומי פנטזיה שונים, ואפשר רק לקנא בקלות בה הוא יוצר מקומות דמיוניים חדשים.

על הספר כתוב המספר '1', מה שאומר שתיכננו המשך לסידרה. עברו כבר שמונה שנים מאז היציאה, והמשך אין, אז כנראה שהוא מעולם לא יגיע.

פרט טריוויה לסיום: ב – 2009 יצרו Corbomite Games משחק הרפתקאות לפי הספר. הוא כנראה לא כל כך טוב.