השנה שהייתה: 2014. סיכום עשרת הפוסטים המשמעותיים בבלוג

לסכם שנה לפני שהיא מסתיימת זה כמו להפסיק לאכול מילקי כשנגמרת הקצפת. מאיפה לכם שהדבר הכי מדהים לא יקרה ב – 31.12?

אז למה כולם מסכמים לפני סוף השנה? מאיפה לי לדעת?! מה אני פסיכולוג המונים? העיקר שאני, כמו טרח עקשן, מסכם תמיד בינואר.

בשבוע הבא יעלה פה סיכום שנת מדב"פ. לבינתיים, סיכום שנה אישי: עשרת הפוסטים המשמעותיים ביותר לבעל הבלוג (ראו גירסאות 2010, 2011, 2012 ו – 2013).

[הופיעה פה במקור. כל התמונות בפוסט זה ממוחזרות]

זו הייתה שנה קשה, מלאת מכות פרעה כאלה שבשלב מסוים גורמות לך לחשוב, 'מה עשיתי רע ליקום?'. אני משתדל תמיד שרוב זה לא יגיע לבלוג, לכל מי שחושב שזה בלוג חושפני או משהו.

1. ברך (ינואר 2014)

השנה התחילה עם פציעת ברך והסתיימה בניתוח שיחזור רצועה צולבת בברך. בין לבין.. הברך לא הציקה בכלל. מה שדי מדהים, כי בדיעבד מסתבר שהיא הייתה הרוסה לגמרי מבפנים. את החודש הראשון של 2015 אני מבלה בשיקום בתל אביב.

2. סיפור קיבוצי לירי עם חומוס בצידו (אפריל 2014)

"ברחנו לקיבוץ".

ממרחק של תשעה חודשים השבוע בקיבוץ מרגיש כמו אגדה שלא באמת הייתה. מזל שהיה שם חומוס לתת תפיסה של מציאות.

3. מעלילות הטרקטור השחור (מאי-ספטבר 2014)

באפריל רכבתי 35 קילומטר בגשם שוטף כדי ללון בחוות אספרגוס בה התקיימה תחרות רכיבת סוסים. ביולי קניתי כרטיס לרכבת לאי בצפון גרמניה, אבל לא עליתי כשהיא הגיעה ובמקום זאת רכבתי 55 קילומטר והשתכרתי עם חבורת מקומיים ביער רטנו. ביולי רכבתי מהאנובר לבאזל והייתי הרבה לבד. על כל אלו לא הספקתי לכתוב לבלוג.

כן ברך, לא ברך – הטרקטור השחור המשיך לרכב. חלק מעלילותיו הועלו על כתב בבלוג.

4. וול (יוני 2014)

מעבר לכל, זאת הייתה שנת המדע בדיוני ופנטזיה בבלוג. עשרות ביקורות ספרים, חדשות מד"ב, ומעל הכל: שישה מפגשים של מועדון הקריאה. זה של וול היה התוסס ביותר מביניהם, וסוף סוף המועדון נראה כמו שאני מדמיין אותו.

5. קונצרט באלפים ב – Hölzig Alvier (אוגוסט 2014)

התקופה השנתית שלי באלפים השוויצרים היא גן עדן מנותק מהחיים האמיתים.

6. סיפור רוסי (ספטמבר 2014)

חזרתי למוסקבה. עיר שאני אוהב ושונא במידה שווה. במוסקבה פוגשים אנשים הזויים, רק ששם הם נחשבים מיינסטרים. ואז שומעים מהם סיפורים כמו זה למעלה.

7. כמה ישראלים חיים בברלין? (ספטמבר 2014)

הדליקו אותי בויכוח אינטרנט, והחלטתי לבדוק כמה ישראלים יש בברלין. כתבתי כמה אימיילים, הגיעו כמה תשובות לא מספקות. עשיתי עוד ניסוי מחשבתי, ופירסמתי. ותקשיבו, כמו שאמא שלי אומרת, איזה קומפלימנטים קיבלתי!

8. קובלנה (נובמבר 2014)

סיפור גרמני קטן ומשעשע, שתפס כמו אש בשדה קוצים.

עדכון למי שמעוניין: הזוג הגרמני המתלונן לא ויתר על העניין. הם הגישו תלונה רשמית לבעל הבית(!) של הבנין. בעל הבית התקשר לחבר שלי, ואמר לו 'אני באמת מתקשה להאמין שירידה במדרגות מפריעה כל כך'. שזה, בגרמנית מנומסת, 'מה רוצים המטורפים האלה ממני?'. הסטטוס קוו כרגע הוא שתיקה רועמת בין שני זוגות השכנים.

9. שוק חג המולד בטירת הציידים ביער גרונוולד (דצמבר 2014)

גם השנה המשכנו להיות בלוג חג המולד העברי הלא-רשמי של דוברי העברית. לצד מדריך שווקי חג המולד, גם ביקרתי בכמה חדשים. הטוב שבהם היה זה ביער גרונוולד. אני חש שסיימתי לחקור את כל השווקים הטובים בברלין.

10. חנוכה בעיר עתיקה בירושלים (דצמבר 2014)

בפרספקטיבה מאד קצרה, נר שביעי של חנוכה בעיר העתיקה בירושלים היה אחד הימים היפים של השנה החולפת. חושך, אור, רומנטיקה, מוזיקת תפילה חרישית, אנשים מוזרים ואוכל טוב. זו ירושלים שלי.
——————————-

בשנת 2014 פירסמתי 218 פוסטים בבלוג. אפשר לחשוב שזה מרמז שהבלוג היה חלק חשוב מחיי, אבל הוא לא. רוב הפוסטים נכתבים בשעות המתות של היום. בבוקר עם הקפה או בערב ממש לפני השינה. הימים הכי קשים הם הימים בהם אני כותב הכי הרבה. לפעמים בלוג הוא מפלט מהמציאות.

קצת סטטיסטיקות: הפוסט הכי פופולרי בבלוג היה על מועדון חשפנות תת-ימי סגור(!) באילת עם טריליון מליון קוראים. צריך להוסיף בראש הפוסט ברכת כניסה לכל חרמני ישראל שמגיעים אליו מגוגל כל סופ"ש.

הפוסט השני הכי פופולרי היה ישראליים בברלין. כבר אמרתי שקיבלתי עליו קומפלינטים?

אחריו, מהפוסטים שפורסמו השנה, ההכי פופולריים היו: מדריך שווקי חג המולד, קובלנה, הערות על פרשיית מילקי-ברלין, וחומוס פרישמן. אם נרד עוד קצת ברשימה, ונגיע לפוסטים שלא עוסקים באוכל או ברלין, נגלה את מפגש מועדון הקריאה של וול, שהיה להיט של ממש.

זו הייתה השנה הפופולרית ביותר אי פעם מבחינת מספר המבקרים הכללי, אבל האמת היא שהפופולריות קצת ירדה לעומת 2013 (רק שב – 2013 היו כמה חודשים מתים, שמטים את המספר הכללי לעבר 2014).

אבל זה לא באמת משנה לי. יותר חשוב שאני נהנה לכתוב את הבלוג, ושיש מי שקורא. נוצרים קשרים, ויש לי עכשיו עם מי ללהג על ספרות מדב"פ, מוזיקה גרמנית או טיולי אופניים.

זה מה שחשוב, וזה מה שאני מקווה להמשיך ב – 2015.