ג'ימליה חומוס גריל בר (ברלין)

אתם לא יודעים זאת, אבל בשנים האחרונות אני מקיים בברלין מלחמה סודית: מלחמת החומוס.

פעם-פעמיים בשבוע אני לוקח מכר או מכרה, בדר"כ גרמנים אבל לפעמים גם ממוצא ברברי אחר, לאחת החומוסיות בעיר. בזמן האוכל, כשהם מעווים פניהם (כי בתכל'ס, חומוס בברלין זה לא טעים), אני מספר להם סיפורי בדיה רבים:

איך מוחמד ועבדאללה ואני ישבנו בחומוסיה בעיר העתיקה בירושלים, וליבינו את המחלוקות הקשות בין הדתות בין ניגוב לניגוב. איך המחבלים המסוכנים ביותר הופכים לחתלתולים מגרגרים מול צלחת חומוס מהבילה.

בסוף אנחנו הולכים הביתה מרוצים. הם, כי למרות שהם הרגע בלסו חצי קילו מלט מתובל, הם מרגישים שנחשפו לתרבות אקזוטית מהמזרח התיכון. ואני, כי יש לי חוש הומור מוזר.

יזמים רבים ישראליים עלו על הקטע הזה עם החומוס. המון חומוסיות ישראליות נפתחו בברלין בשנים האחרונות. רובן ממוצעות להפליא עד גרועות. אולי בגלל שהאנשים שם לא יודעים להכין חומוס טוב. אבל הרבה יותר סביר להניח שזה בגלל היעדר החומרים המדויקים: גרגירי החומוס לא טריים, מבחר הטחינות מצומצם וברובו לא עומד בתקן הישראלי. ואל תזכירו אפילו את הפיתות.

לכן, ציפיתי להתאכזב מג'ימליה חומוס גריל בר. גם כי "דיל הצהריים" כלל "wrap סביח" בשישה יורו (מה זה, חציל מזהב?), גם כי החומוס (5.60 יורו) לא נראה מפתה מרחוק, וגם כי השם שלהם הוא לכאורה מילה בעברית, רק שאני מעולם לא שמעתי עליה. לבלשנים בקהל: מסתבר שג'ימליה זה שם של שיר צופים, ומה שהם אומרים לפני האוכל. יפה לי שאני לומד מילים בחו"ל, אפילו אם זה בשפת האם שלי.

אבל אז הגיע החומוס. טעמתי, והיה ממש נחמד. ולא רק נחמד: שונה! טעם מתקתק של ירק שאני לא מצליח לזהות ומרקם דליל.

אפילו הפיתה הייתה שונה! לא נסיון לעשות פיתה ישראלית אסלית, אלא מאפה במרקם ספוגי טעים. מתאים מאד לניגוב חומוס.

חיסלתי את כל הצלחת במהירות.

אתם יודעים מה, יצאתי מרוצה. ראשית, כי לצייד זקן כמוני כבר קשה למצוא טעמים חדשים של חומוס.

שנית, כי אני מעריך את הגישה. יש שלוש דרכים להעביר מאכל מארץ א' לארץ ב'.

הראשונה היא לעמוד על קוצו של יוד, ולנסות לייבא את החומרים המדויקים ולחקות את המאכל אחד לאחד. זה קשה, ובחומוס בינתיים לא מצליח. השניה, היא להתאים בכוונה את המאכל לחיך הגרמני. הרבה מסעדות שמות שניצל על החומוס, וזה יוצא כבד. והשלישית? לשמור על רוח החומוס, אבל עם החומרים המקומיים.

הדרך השלישית הכי קשה. היא מצריכה יצירתיות ולא סתם עמידה על פרטים טכניים כמו שתי הדרכים הראשונות. אבל היא גם הכי מעניינת. ככה נוצרים מאכלים חדשים כמו דונר קבב ברלינאי או סביח.

אני לא יכול לשלוח אתכם לג'ימליה כי יש שם חומוס מדהים. לא. אבל אני כן יכול לומר שיש שם חומוס מעניין. שאני הייתי מרוצה ממנו (למרות שהמנה קצת קטנה).

אם אתם ציידי חומוס, כאלה שכבר חוו הכל בחיים, אולי כדאי לכם לקפוץ למקום ולגלות טעם טיפה שונה.

[ג'ימליה. Invalidenstraße 159, 10115, ברלין. פתוח כל יום 11:00 עד 1 בלילה]