נגנז בגנזך 29.02.16: מיניות האישה, ג'סיקה ג'ונס, מניפסט דור ה-Y, פרסומות יפניות לבירה, פוסטרים של נאס"א ועוד ועוד

[נגנז בגנזך הוא טור שבועי שאוסף פוסטים ישראליים מהשבוע החולף. הוא נכתב בעזרת פורטל הבלוגים העבריים, גנזך הרשת. תעשו לבלוג לייק בפייסבוק]

הערת הכותבת: הגענו לטור מספר 7. מסתמן שזה יותר טור של פעם בשבועיים. אפילו שלא היה טור בשבוע שעבר, הוא יצא קצר מהרגיל. וזה שלא היו הרבה דברים מעולים ומעניינים באינטרנט.

אתם אמורים כבר להכיר את הנוהל ולשתף דברים משלכם בתגובות או הערות אחרות, ניתן גם לשלוח אלי דברים במהלך השבוע 🙂

1. פעם יכולתי לסיים עונה שלמה של סדרה בלילה אחד, לשמחתי אני כבר לא במקום הזה יותר (למעט סדרה אחת שהיא יוצאת מהכלל, רוצים לנחש איזו?).

כרגע אני נצמדת ללוח זמנים שהמצאתי: "פרק אחד בלבד". זה אומר שבערב שאני רואה רק פרק אחד מסדרה, וקוראת לפחות פרק אחד מספר. בנוסף, החוק מגביל לסדרה אחת כל ערב. לוקח לי הרבה מאוד זמן לסיים עונה.

מה מטרת ההקדמה הזו? לומר שבחרתי "לבזבז" את הזמן על ג'סיקה ג'ונס. נכון, היא לא יצירת מופת. נכון, לחלוטין יש דברים טובים יותר לראות. אבל המאמר של אביגיל נוסבאום עזר לי למקד את הסיבה ללמה התמקדתי בה. יש עוד הרבה לכתוב על ג'סיקה ג'ונס, אבל זה לא מקום.

2. זווית מעניינת על מאחורי הקלעים בסיפורים וויראליים. חנן כהן מצא את ההורים שלו בתמונה שהפכה למלכודת קליקים. כפי שהוא כותב, "לא תאמינו מה קרה אחר כך".

משעשע שכעכברי אינטרנט מנוסים, אנו כבר יודעים על מה ללחוץ ועל מה לא, אבל להורים? להם אנו מרשים להתרוצץ בלי השגחה ברחבי הרשת. יש שם הרבה דברים מזיקים שאורבים בפינות החשוכות! והם, כמו ילדים קטנים, עושים שטויות שאחר כך צריך לנקות מהמחשב.

3. לא יודעת למה הטור הזה תפס אותי. זו שאלה פשוטה שכולנו שואלים מדי פעם: "איך בדיוק הגעתי לכאן". יש ימים שהייתי מוסיפה לכותרת הזו את המילה 'לעזאזל'.

4. קשה לי להתווכח עם המאמר הבא מאלכסון. מה שמשך את תשומת ליבי, ואפילו די מצחיק, זה שהוא מסתיים במסקנה: "אנחנו לא יודעים ש** לגבי מיניות האישה". החלק המעניין עלה בתגובות. שם הציעו את הסיבה הפשוטה שכולנו נמשכות לנשים.

5. מסתבר שאני משתייכת לדור ה-Y. הביקורת שהדור הזה חוטף ידועה, בעיקר על כמה שהוא עצלן, אנוכי וכל שאר התארים שהדור הקודם תמיד אומר על הדור הנוכחי. צליל אברהם עונה בחזרה להאשמות האלו, ויוצאת להגנת הדור שלנו. מרגיש כמו מניפסט.

6. לבהייה יצא מוניטין שלילי. לרוב ה"בוהה" הוא אדם שלא ממוקד או לא מקשיב לך. הפעולה הזו אכן גורמת לך לעבור למקומות אחרים ולהשאיר את הסביבה הפיזית שלך הרחק מאחור.

הטקסט של יונתן ברג הוא סוג של "בהייה" בפני עצמו. הקריאה בו מעבירה אותך למקום אחר. במקרה הזה למסעדה קטנה בעיר נידחת בווייטנאם ומשם אפשר להמשיך לכל מקום אחר.

1. גלריה של פרסומות יפניות ישנות לבירה, לא צריך הרבה בשביל לגרום לי לרצות לשתות בירה ואם זה בחוף הים אז בכלל…

2. זה כבר רץ משבוע שעבר ברשת אבל היות ולא היה טור ואולי מישהו כן פספס את זה. סרטון משעשע על ההיסטוריה של יפן על ספידים.

3. פוסטרים מהממים של נאס"א בנושא מסעות לכוכבים אחרים עם האפשרות להוריד אותם באיכות מעולה ולהדפיס. כוכב הארץ הזה שלהם, על הנייר, נשמע אחלה מקום לבקר בו…