נגנז בגנזך 03.07.16: תמונות מבנגלדש, מילים ועיצוב, השעה הבודדה ביותר ביום, יוצרי המטקות ועוד ועוד

[נגנז בגנזך הוא טור שבועי שאוסף פוסטים ישראליים מהשבוע החולף. הוא נכתב בעזרת פורטל הבלוגים העבריים, גנזך הרשת. תעשו לבלוג לייק]

הערת הכותבת: הפסקתי מרתון משחקי הכס כדי לכתוב את הטור. אני בפרק 7 והתחלתי ביום שישי בלילה. זו הסדרה היחידה שאני שומרת על מסורת המרתון איתה. מסורת זו מסורת. חוץ מזה, אנשי הספוילרים לא יתנו לי מנוחה אז עדיף להצטרף אליהם.

אני אוהבת לקשר בין דברים, למצוא תבניות ולאתר דפוסים. אבל הפעם לא מצאתי שום דבר. אין קשרים נסתרים, אין רמזים בין השורות. רק אוסף של לינקים מעניינים.

אם יש לכם כיוון ללינקים כאלו – התגובות זה המקום.

1. שני פוסטים מהמגזין אאא. הראשון עוסק בדימויים ויזואליים והקושי שלהם בהעברת מסר ללא מילים השני עונה על כך מנקודת מבט אישית של מעצבת יוצרת, שבין היתר כותבת על עיצוב עטיפות ספרי ומנמקת את הבחירות.

זהו תחום שטרם השקעתי בו מחשבה. למדנו מגיל צעיר ש"אין לשפוט ספר לפי כריכתו", וזה חבל כי לרוב משקיעים שם לא מעט מחשבה.

2. אין לי יכולת (או כוח נפשי) לתאר יותר מדי את הפוסט הבא. הוא פורסם די ממזמן אבל למקרה שמישהו פספס. סיפור מזעזע בתמונות על נשים בבנגלדש.

3. במרכזו של הטקסט הבא יש עמותה שלכאורה מתנהגת כמו כת, ומנסה להשתיק גורמים עיתונאים שמסקרים את פעילותה (בעזרת תביעות משפטיות). אישית, אני לא צריכה יותר. מה גם שאני אוהבת להיתקל באותו הדבר גם בחיים עצמם וגם במרחב הוירטואלי.

[מקור. CC]

4. הפוסט הזה לא מיצג את החברים של ג'ורג', אבל הוא משעשע בסגנון מתסכל כזה של סיפור קפקאי. לשמחתי, מעט האינטראקציות שלי עם המשטרה הסתיימו בצורה חיובית. אולי בקרוב, בעקבות התנדבות כלשהי, אבדוק את הנושא ממקור ראשון.

5. אני מנסה להתנתק קצת מעולם הווירטואלי אליו אני מחוברת בשרשרת ברזל בצורת מכשיר סלולרי קטן שעונה לשם מקנזי (הוא לא באמת עונה). יונתן ברג כותב על השעה הכי בודדה ביום. שעה שיש בה קצת שקט.

אולי השעה לא תהיה כזו בודדה אם יתנו לה הזדמנות בעוד שעות של היום.

בסוף שבוע שעבר ניסיתי, סגרתי את האינטרנט והשתדלתי לשכוח מהסלולרי ומכל מה שלא נמצא לידי (זה היה באילת, אז לשמחתי היו ליד ים ועוד דברים אהובים).

לא אשקר, זה לא היה פשוט. את רוב הזמן העברתי במחשבה על מקנזי והקשר שהוא מאפשר לדברים שלא נמצאים לידי כרגע. זה הרגיש כמו גמילה. אין לי לתובנות עמוקות, אלא רק שאיפה לעשות זאת שוב.

6. ההצבעה באנגליה על עזיבת האיחוד האירופאי מנקודת מבט מוזיקלית. זה יותר מרענן משאר הניתוחים והדעות הרגילות בנושא.

1. פוסט חביב על שני אנשים שיוצרים מטקות.
2. הגעתי למגזין ספרות הזה רק השבוע, אולי עוד אנשים פספסו אותו.
3. למה "הרעים" כל כך כועסים שצוחקים עליהם בקריקטורות?
4. מוזיקת רקע מהבלוג של יובל אראל.
5. רק עכשיו האסטרטגיה של אמא שלי בניסיון לגרום לי לאכול ברוקולי / לנקות את החדר / לקום בבוקר בילדותי מתבהרת עבורי. פשוט צריך לחזור על מה שאתה רוצה שוב ושוב ושוב.
למרות ש…רק הקטע של הברוקולי תפס…