יומיות 07.09.2018: בגנות תרבות השפע

סחבק בישראל. מה יש פה טוב בשבוע וחצי הקרובים?

1. ככל שתרבות השפע מתפתחת, הולך ומתברר שבני אדם לא נבנו להתמודד עם שפע.

זה ברור לאוכל. אנחנו נמצאים כיום במצב נדיר בו יותר אנשים בעולם סובלים מהשמנת יתר מאשר רעב. זה גם ברור למתוקים, כמו כל מי שאי פעם ניסה להפסיק לאכול חבילת שוקולד באמצע יודע.

שמעתי שזה נכון גם לכסף; אומרים שכסף הוא כמו שוקולד או אלכוהול: טוב בכמויות קטנות, אבל מעטים האנשים שיודעים להגביל את עצמם ולא לרדוף אחרי כסף עד שזה מזיק להם.

לי יש כמה דוגמאות אישיות של בעיית שפע. אחת זה סדרות טלוויזיה. נהגתי לאהוב טלוויזיה, כשפרקים יצאו פעם בשבוע והיה מלאי יחסית מוגבל. ראיתי אם כל מה ששווה לראות.

המשכתי עם זה בהתחלה כשהתחיל טרנד הבינג' והסטרימינג, והתחילו להנפיק תוכן מעולה בכל פינה. אבל אחרי כמה שבועות ראיתי שזה ממש מזיק לי – שכמעט התמכרתי לטלוויזיה. המצב כיום הוא שאני בקושי רואה סדרות; זה גורם לי ללכת לישון מאוחר, לבזבז ימים שלמים על הספה, ואין לי את היכולת להפסיק באמצע, אפילו כשאני יודע שזה מזיק.

אותו הדבר התרחש בתחומים שונים. בירות בוטיק נגיד, שפתאום בפולין היה לי מלאי בלתי נגמר שלהם – אחרי כמה שבועות אילצתי את עצמי להפסיק ללכת לחנויות. לפני כמעט עשור היה מצב בו עברתי מההיצע המוגבל של תרבות האנדרגראונד התל-אביבית להיצע האינסופי של ברלין עם תוצאה דומה.

דווקא בספרים, אגב, אני לא מגביל את עצמי. אני קורא כמה שיותר, כל מה שיש – ולא נראה שזה מזיק. יכול להיות שבגלל שספרים היא פעולה אקטיבית – מעייף לקרוא הרבה שעות –  ועל כן קשה להתמכר לה. יכול להיות שספרים זאת פעולה מתגמלת עד אינסוף. או שיכול להיות שספרים זאת פעולה איטית, ולכן אפילו שפע ספרים לא מעלה בהרבה את הכמות הכללית שקוראים.

או שאולי זה עניין של שינוי. ספרים תמיד היו לי בשפע. כבר בגיל 8 הספריה העירונית הייתה מלאה ביותר ספרים ממה שאוכל לקרוא כל החיים. אולי הילדים של היום יתייחסו לסדרות טלוויזיה באותה המידה. אולי שפע הוא טוב אם נולדים עליו, אבל אם הוא נופל באמצע החיים, קשה להתרגל אליו.

הטריגר להתפלספות היה בכלל מוזיקה. לא צריך לספר על השפע שיש שם, וקשה להתרכז באלבום מסוים. Grand Theft Auto, משחק המחשב המפורסם, הפך לא בכוונה לכלי לגילוי מוזיקה חדשה. המשחק נותן לשחקנים לבחור בין 18 תחנות רדיו דמיוניות בזמן שהם ברכב. זה קהל שבוי, שמשחק שעות ומאזין לשירים שיוצרי המשחק בחרו לתחנות – שוב ושוב ושוב.

הטריגר השני הוא פוסט בשם איך אפשר להיתפס לרעיונות בתרבות בה אינפורמציה ורעיונות חדשים באים כל כך מהר עד שאין לנו זמן לעכל אותם לפני שרעיון חדש מחליף אותם? לצערי, הכותרת הרבה יותר מוצלחת מהתוכן.

2. שפות תכנות כבני אדם. זה סטריפ ארוך, תלחצו על התמונה בשביל לקרוא את הכל.

3. התגנבות יחידים של יהושע קנז הוא אחד הספרים האהובים עלי בעברית אי פעם. אריק גלסנר חזר וקרא בו והעיר כמה הערות מחכימות.

4. המדריך של io9 לכל 33 סרטי הסופר-גיבורים, מד"ב ופנטזיה שיעלו בסתיו הקרוב.

5. אני לא מאד בקטע של פסטיבלי מוזיקה פסיכדליים בעיירות הונגריות נטושות (או בקטע של פסטיבלי מוזיקה בכלל), אבל אני כן מנסה תמיד להשתנות, והפוסט על פסטיבל Ozora גרם לי לרצות ללכת לשם. אויי זמיר.

6. הקדמה קצרה לפרוייקט האינטרנט הסופר מפורסם (בקרב יזמים) IPFS. פרוייקט שהוא כמו ביטורנט לאתרים, או zeronet עם מערכת שמות נורמאלית. בתכל'ס, אין סיכוי שתבינו מה זה בדיוק IPFS בלי לנסות.