יומיות 14.10.2018: צ'אק וונדינג פוטר ממארוול
דיוושתי אתמול שעה בין עלים נופלים, סתיו זה דבר יפה.
1. עלו לרשת הרצאות פסטיבל אייקון 2018. ראוי לתעד את הדברים האלה לדורות הבאים.
2. את צ'אק וונדיג אזכרתי בבלוג בביקורת על Zer0es, מותחן ההאקרים שלו. אבל שאר העולם מכיר אותו בזכות ספרי מלחמת הכוכבים (המאד פופולריים) שלו וקומיקסים שהוא כתב למארוול.
אז עכשיו צ'אק וונדינג פוטר ממארוול, וזה סיפור מאד מודרני.
וונדיג כתב על הסיפור שרשור ארוך בטוויטר שמתאר את כל מה שקרה. הבעיה היא שיש לוונדיג חתיכת אישיות ונוכחות חזקה במדיה החברתית. הוא מאד שמאלני, מתנגד טראמפ חזק, ויש לו טוויטים חזקים עם שפה פוגענית שאומרים דברים כמו "Fuck Trump". תראו דוגמא פה.
המרחב הציבורי גדל כיום למימדים אדירים, אמירות כמו אלו של וונדינג, שבמקרה הטוב היו נכנסות לכתבה בעיתון לפני עשרים שנה – עם עריכה שהייתה מורידה את השפה הקשה – הפכו לאמירות ציבוריות.
יש אנשים שלא בנויים להתמודד עם זה. כמו שפעם הם לא הבדילו בין אמירה לא אחראית לחבר לבין ראיון "אינטימי" עם עיתונאי (שהופך לכותרת בעיתון), הם גם לא מבדילים בין צ'אט פרטי, לבין טוויט שיכול להגיע למליוני צופים.
אם נתעלם מהפן הפוליטי, אני לא מוצא משהו יוצא דופן באמירות של וונדיג. הוא מתבטא כמו שמתבטא רוב העולם בשיחות פרטיות, או בתגובות אנונימיות לכתבות. רק שהוא עשה את זה – אולי בחוסר מחשבה – מתוך פרופיל ציבורי שמקושר אליו.
חברה כמו מארוול לא יכלה להרשות לעצמה שאחד הכותבים הראשיים שלה הוא אדם מוחצן כל כך בציבור. זה התחיל לפגוע בביקורות על הספרים שלו – חלקם קיבלו ציונים נמוכים ביום היציאה שלהם, כשברור שעוד אף אחד לא קרא אותם.
זה סיפור שמשקף את הצייטגייסט הנוכחי.
3. דקוטה אלכסנדר עושה ציורי תרבות פופ בסגנון ukiyo-e – סגנון של גילוף יפני עתיק.
4. נפתחה מכירת הכרטיסים לקונגרס ה-35 של CCC. בינתיים זה רק לבעלי voucher, אבל תהיו עם היד על הדופק, כי עוד מעט תפתח המכירה הכללית לציבור.
למי שלא יודע: קונגרס ההאקרים של CCC הוא אירוע התרבות הדיגיטלית המחתרתית הגדול באירופה. 4 ימים של טירוף דיגיטלי, ממליץ מאד לטכנולוגיים ולמרדנים ביניכם.
5. נפתח בר גיימינג בת"א. הם טוענים שהוא הראשון בישראל, אבל נדמה לי שכבר היה משהו קודם בחיפה.
6. פמילי גיי על היפסטרים. מעולם לא חיבבתי את פמילי גיי, אבל הקטע הזה אדיר.
7. הוענקו פרסי הארווי לקומיקס, 2018.
בקשר לוונדיג –
מעבר לויכוח ארוך השנים אם ציוצים או טוקבקים זה "דיבור" או "כתיבה" (טוקבקים הם הדוגמא האולטימבטיבית לדיבור בין חברים – חסרי עכבות ולא נועדו להילקח ברצינות יותר מדי. מעבר לעובדה הקטנה, שהם מתועדים לנצח בניגוד לשיחות ברזיה)
לכל מטבע שני צדדים. אפשר להסתכל על זה כחברה שמפטרת אדם על דעותיו בעקבות לחץ ציבורי, וזה גם נראטיב נכון,
אבל אפשר להסתכל על זה כחברה שאיבדה את הדרך, ומילאה את ה"מוצרים" שלה, במקום בעלילות טובות, במסרי SJW על כל צעד ושעל (הוא רשם שהכניס אלמנטים כאלה והם "לא התקבלו טוב")
ואחרי שהציבור מאס בפיטום הכפוי של המסרים, ומתחיל להצביע ברגליים, החברה האומללה מנסה " להחזיר עטרה ליושנה" ומבצעת רפורמציה בכותבים שלה.
וזה גם נראטיב נכון, וזה לא ככה רק בקומיקס.
ע"ע פרשיות הפאפיז למיניהם, אנשים מאסו בערכים הפרוגרסיביים רק לשם הערכים עצמם, ומצביעים ברגליים, וחברות ההפצה נבהלות.
בשני הנראטיבים, לא מדובר ב"אמת" או מוסר. בשניהם מדובר פשוט בבחירה עסקית מצד מארוול. השאלה אם מדובר באמת, כמו שהשמאל הפרוגרסיבי יעדיף להגיד, בפגיעה בפרנסת אדם בשל דעותיו, או שפשוט בקפיטליזם ישן וטוב ("אנחנו צריכים אנשים אחרים, כי אתה תפגע במכירות")
במילים אחרות, צדקנות חברתית או ניסיון אמיתי לרפורמציה.
אבל בכל מקרה זה מושפע מהלחץ הציבורי, ככה זה היום, אבל לכל אורך ההיסטוריה הייתה השפעה להלך הרוח הציבורי (רק שפעם הוא היה נקבע על ידי יחידים ולא על ידי ההמון)