ספרי העיון הכי טובים של 2019

הרבה שנים שאני מסכם בבלוג את שנת הקריאה השנתית שלי, אבל רק בשנתיים האחרונות התחלתי לסכם ספרי עיון. הסיבה היא שפתאום לפני שנתיים חל שינוי בהרגלי הקריאה שלי, ובמקום רק פרוזה התמכרתי (גם) לספרי עיון.

בשבועיים הקרובים יעלו בבלוג חמש ביקורות על חמש ספרי העיון הטובים ביותר שקראתי השנה. חלקם מפורסמים, חלקם מוזרים. הפוסט הזה יתעדכן כל פעם שתעלה ביקורת.

שנה שעברה היה פוסט דומה, עם חמשת הזוכים במקומות הראשונים.

למי שרוצה חומרי קריאה בינתיים. הנה סיכומי ספרי העיון של 2017 ו-2018.

רוצים עוד המלצות קריאה? הנה גם סיכומי ספרי המדע-בדיוני פנטזיה של השנים הקודמות: 2010, 2011, 2012, 2013, 2014, 2015, 2016, 2017 ו-2018.

[מקור, CC]

מקום חמישי: The End – צ'אס הולוואי
ספר שיצא בהוצאה לא קיימת של מדינה דמיונית, וקיבל תשומת לב כמו עץ נופל ביער. הספר מדבר על ליברלנד, ליברטיאניזם וכל מיני תנועות פוליטיות שוליים עכשוויות.

יצא מאד ארוך, כמעט 2000 מילים. מקווה שיצא גם מעניין.

מקום רביעי: The Effective Executive – פיטר פ. דרוקר
המנהל היעיל הוא בטח לא הספר שחשבתם למצוא ברשימה. בטח לא הספר שחשבתם שאקרא, ואפילו אם כן, בטח לא חשבתם שאוהב אותו. אבל תתפלאו, יש הרבה מה ללמוד מאבי תורת הארגונים המודרנית.

מסתבר שספר על ניהול הוא בעצם ספר על בני אדם. ספר מיושן ושמרן מ-1966, אבל למרות זאת יש לו הרבה מה להציע.

מקום שלישי: Pandemic – סוניה שאה
מגיפת הקורונה שמשתוללת היא האחרונה בגל מגיפות שתוקף אותנו בארבעים שנים האחרונות. מה גורם לכל המגיפות הללו? האם זאת גזירה מלמעלה או אשמתנו?

פנדמיק הוא הספר המושלם לענות על השאלה.

מקום שני: Seeing Like a State – ג’יימס סי סקוט
מדוע המדינה לא אוהבת נוודים? האם האיכרים נהנים מהמדינה המודרנית? ג'יימס סי סקוט מסתכל על תורת המדינה המודרנית מנקודת מבטם של החלשים, וכותב מזה ספר מאד כועס ובועט.

מקום ראשון: No Logo  – נעמי קליין
בתחילת המילניום היה No Logo התנ"ך של תנועת האנטי-גלובליזם ואנטי-תאגידים. הוא ספר כועס עם מבט אופטימי לעתיד. אז למה הביקורת עליו יצאה כל כך פסימית? ביקורת שמסכמת בזעיר אנפין את כל פרוייקט ספרי העיון 2019.