המדף הז'אנרי: טרילוגית The Last Policeman – בן ה. וינטרס

רוצים ספר מד"ב קטן וחכם? ספר סוחף שהוא גם סיפור בלשי חביב? מצוין! יש לי אחד בשבילכם, The Last Policeman.  הוא מספר על שוטר שחוקר מקרה רצח בעולם שעומד להיחרב בעוד כמה חודשים. ולמי איכפת מרצח אם כולם ימותו בין כה וכה עוד מעט?

השוטר האחרון הוא בונבוניירה של ספר. הוא לוקח את העולם שלנו, משנה בו משהו אחד, ובונה עלילה (בלשית!) שמתרחשת בתוך העולם החדש. ממש כאילו הוא יצא מחוברת הוראות של איך לכתוב ספר מד"ב.

אחרי שתסיימו אותו תרצו בטח להמשיך לקרוא את שני הספרים האחרים בטרילוגיה. אבל אל. בעוד שהספר השני "פסדר", השלישי הוא קטסטרופה של ממש. אני קראתי אותו כדי שאתם לא תצטרכו. אם ממש חשוב לכם לדעת איך הטרילוגיה מסתיימת, תבדקו באינטרנט, או-קי?

אנחנו פה באתר ברוח חיובית, על כן שאר הביקורת תתמקד בשוטר האחרון המקסים, והגישה לגבי שני ההמשכים תהיה, "איזה שני המשכים? אין לו המשכים!".

יש לציין שהספר עומד בפני עצמו.

באפריל 2011 מוצאת האנושות לפתע אסטרואיד ענק שיש חשש שיתנגש בכדור הארץ. בינואר 2012 החשש הופך לוודאות. האסטרואיד, קוראים לו מאיה (נעים מאד אסטרואיד מאיה, אני ניימן!) יתנגש בוודאות בכדור הארץ וכולם הולכים למות. אם לא מההתנגשות אז מהקרינה, ואם לא מהקרינה אז מעידן הקרח שיבוא אחרי. אולי יהיו כמה אנשים שישרדו, אבל בואו, זה לא אתם.

מה קורה כשהאנושות שומעת שהיא עומדת להיכחד? תוהו ובוהו! אנשים מתחילים להתעלם ממוסדות השלטון. האנשים בשלטון מפסיקים לתפעל את השלטון. העולם הופך לברדק מוחלט, ובתוך כל זה המשטרה – או השוטרים שעדיין נשארים בתפקיד מאיזשהי סיבה – מנסה להשליט סדר.

הנרי פלאס הוא בלש צעיר שהרגע קיבל קידום. הוא קיבל קידום גם בגלל שכל מי שמעליו ברח בגלל האסטרואיד, וגם בגלל שיש לו קטע אובססיבי משהו למשטרה ונראה שהוא ימלא את התפקיד נאמנה אפילו אם העולם עומד להסתיים מחר.

פלאס שייך לסוג האנשים החביב עלי: כאלו שעושים את העבודה שלהם כי הם נהנים ממנה. כי זה החלום שלהם. יש לזה משמעות? אין לזה משמעות? זה לא משמעותי (חה חה) לפלאס.

הסיפור מתחיל בהתאבדות. התאבדויות זה משהו מאד סטנדרטי בעולם שעומד עוד מעט להיחרב, אז אף אחד לא מתרגש. אבל פלאס רואה משהו מוזר בסצינה, חושד שזה רצח, ונו, מפה אתם יכולים לנחש את ההמשך, כן?

תוך כדי הסיפור הבלשי פורש בן וינטרס (הסופר) עולם שחי על זמן שאול — והוא עושה את זה יפה! חכם! מושקע!

מד"ב קלאסי, ישן, עבד על העקרון הבא. הסופרים לקחו את העולם שלנו, הוסיפו לו אלמנט מד"ב אחד, ואז יצרו סיפור שבוחן אותו. זה משהו מאד נקי שפחות עושים כיום. כיום הסיפורים הם יותר התפרצות רעיונות וסיפורים לא ליניארית.

אבל השוטר האחרון עובד במתכונת הישנה, וטוב שכך. זה יוצר סיפור שקט, שקל וכיף לקרוא.

יש שני דברים שמפרידים בין השוטר האחרון לבין יצירת מופת. האחד הוא שאין לו שום דבר חכם לאמר. כלומר, כן, העולם עומד להסתיים, אבל מה אומר הספר? שזה יגרום להתפרקות מוסדות הממשל? לאנכון! אתהלאומר! כאילו, אין פה איזה מסר עמוק שמועבר בעזרת סיפור חכם, אלא מסר שטחי ודי מובן מאליו.

אפשר להשוות את זה לסדרת הרובוטים של אסימוב. הספר הראשון שלה (מערות הפלדה) חקר את השאלה של עולם בפיצוץ אוכלוסין עם פוביה מטכנולוגיה. הספר השני חקר את השאלה של עולם דליל באוכלוסין, עם עודף טכנולוגיה, והספר השלישי חקר את השאלה של עולם עם טכנולוגיה כל כך מתקדמת, שהופכת אותו למתנשא על שאר בני האנוש למרות שבתכל'ס האנשים שם עדיין בני אדם.

כל אחד מהספרי הרובוטים של אסימוב ניצל את הסיפור הבלשי כדי לאמר משהו על אנושיות וטכנולוגיה. משהו חכם ויפה שצומח מהסיפור. משהו שהשוטר האחרון לא מצליח לעשות.

אבל פה לא מסתיימים היתרונות של סדרת הרובוטים. הבלש של אסימוב הוא דמות מורכבת ומעניינת, אבל הבלש של וינטרס הוא… בלש. למרות שקראתי טרילוגיה שלמה אני לא יכול לאפיין שום תכונת אופי נוספת שלו. גם העליליה הבלשית של וינטרס היא ממוצעת כזאת – כמו של סרט בלשי בטלוויזיה.

לא כל ספר שקוראים חייב להיות יצירת מופת. נהפוך הוא, לפעמים ספרים "קטנים" וחביבים הם מה שאני צריך, ולא משהו שיפוצץ לי את המוח. השוטר האחרון היה הספר הנכון בזמן הנכון, ואני ממליץ לכם לקרוא אותו.

נ.ב, אין לו המשכים!!

[The Last Policeman – בן ה. וינטרס, 288 עמודים, 2012]