יומיות 21.07.2022: Citadef – the Citadel of Fishes

הגעתי לישראל, אחרי שנתיים וחצי בניכר.

שום מילה נוספת בהקדמה לא תוכל להוסיף לדרמטיות של המשפט הזה.

1. היום נדבר על פרויקט… שלי! הוא פרוייקט מוזר ברמות, חסר הגיון, מקורי מאד (ואני חושב שאני אובייקטיבי בעניין), פורץ דרך טכנולוגית, אבל תקוע עיצובית איפושהו בתקופת הדאדאיזם (ראו אייטם 2 לגבי מהו דאדאיזם).

לפרוייקט קוראים Citadef, וזה קיצור של Citadel of Fishes. יענו, מצודת הדגים. העמוד הראשי של הפרוייקט, אותו עיצב עבדכם הנאמן, נראה ככה:

מוזר נכון? בואו נתעלם לרגע מהעיצוב ונתרכז בפונקציונליות של Citadef. אז ככה: Citadef היא פלטפורמת בלוגים מבוזרת בבעלות הבלוגרים עצמם.

פלטפורמת בלוגים אתם יודעים מה זה, נכון? אתר שאתם באים, יוצרים חשבון, ויש לכם בלוג משלכם שם. WordPress.com היא פלטפורמה כזאת. גם Medium פופולרי כיום.

פלטפורמות כיום הן תמיד משהו שמתופעל ע"י מישהו שנותן שירות ללקוחות.

פלטפורמות מבוזרות לעומת זאת הן חיה אחרת לגמרי. בפלטפורמה מבוזרת אתם עושים פעולות והפלטפורמה מגיבה אליהן, אבל אין נותן שירות אחד שמפעיל אותה. למעשה, אתם יכולים ליצור חשבונות ולעשות דברים בפלטפורמה מבוזרת במשך שנים בלי לתקשר לעולם עם מי שיצר אותה.

בואו נקח דוגמא מהמציאות: נטפליקס מול ביטורנט.

בנטפליקס אתם יוצרים חשבון בפלטפורמה שלהם, משלמים להם דמי מנוי חודשיים, ואז הגוף שנקרא נטפליקס נותן לכם שירות בצורת תכנים. בביטורנט, לעומת זאת, אתם מורידים תוכנה (זה מקביל לליצור חשבון), ואז משתפים או מורידים תכנים יחד עם שאר משתמשי הפלטפורמה – בלי שום קשר למי שכתב התוכנה.

אני אוהב לחשוב על Citadef בתור הביטורנט של פלטפורמות הבלוגים ולוקח את ההגבלה הזאת רחוק. לא רק שב-Citadef אתם יוצרים בלוג ומפרסמים פוסטים בלי שום קשר איתנו, אלא שגם בעצם החזון שלנו הוא שהפלטפורמה עצמה תהיה בבעלות כותבי הבלוגים, והניהול שלה יבצע על ידם.

(פרקטית הבעלות תהיה משותפת למפתחי הפלטפורמה ולבעלי הבלוגים, כדי ליצור איזון אינטרסים)

נשאלת השאלה כמובן, למה שמישהו ירצה לפתוח בלוג בפלטפורמה מבוזרת כזאת? כאילו, מה רע ב-Medium ודומיה?

פעם התשובה שלי הייתה סיפורים על גבי סיפורים. הייתי טוחן את הראש על איך יש כותבים שרוצים לדעת שהחשבון שלהם  שייך להם. הייתי ממציא כל מיני תלונות על אנשים שמצנזרים אותם או משהו כזה.

אבל כיום התבגרתי והתפקחתי, והתשובה שלי היא ואללה לא יודע. אולי ירצו, אולי לא – קשה לנחש את הסיבות. בואו נבנה פרוטוטייפ ונראה אם יש משתמשים.

ומה לגבי העיצוב המוזר?
זה סיפור לא קשור לגמרי.

מתישהו בסוף שנה שעברה שיחקתי עם generated art (כתבתי פה מה זה) בפורמט של גראפיקה וקטורית (כתבתי על זה פה). לא הייתה לזה מטרה, סתם רציתי להתנסות בלייצר אמנות עם אלגוריתמים.

התוצאה הייתה דגים שנראים ככה:

הראיתי את זה לכמה אנשים. חלקם אמרו "אתה והשטויות שלך, תתבגר כבר", וחלקם אמרו "איזה יופי!". מה שהכי חשוב זה שאני די התאהבתי בדגים ורציתי לעשות איתם משהו.

ישבתי וחשבתי קצת, והקונספט שיצא זה מערכת בלוגים מבוזרת בשליטת הכותבים, בה כל כותב מיוצר בתור גראפיקת דג מוזרה שנוצרת בזמן אמת.

זה הגיוני? אפילו לא קצת. הרי העיצוב מסיח את הדעת ממה שכתוב בפוסטים ולא משרת אותו. אבל בכל זאת שיחררנו את Citadef לפני שבועיים, ואני עדיין משנה שם דברים כל יום, מנסה לשפר

הפרוייקט הזה עושה אותי מאד מאושר. הוא חלק מפילוסופיית ה-Execute stupid ideas beautifully שאני דוגל בה.

איך יוצרים בלוג?
בלוגים נוצרים על הבלוקצ'יין. הבלוקצ'יין בו Citadef משתמש הוא Polygon ולמטבע קוראים Matic. לפתוח בלוג עולה דולר אחד (שמשלמים ב-Matic).

כמות הבלוגים בשבל הזה מוגבלת ל-25 בלוגים, וכבר 22 אנשים פתחו. שזה אגב, נורא משמח. אבל מאאאאאד. איזה טירוף.

אתם מוזמנים להביט ב-Citadef, וגם לפתוח בלוג, אם עדיין לא הגענו לכמות המקסימלית בזמן שאתם קוראים שורות אלו..

2. השתמשתי במילה דאדאיזם באייטם הקודם. אז למי שלא מכיר – דאדאיזם היא תנועה אמנותית מתחילת המאה ה-20, שעשתה אמנות "מוזרה" וחסרת הגיון בכוונה. הם לזעזע את הקהל ולשבור את הסדר הקיים. סוג של ניהליזם לצורכי שינוי.

הדאדאיזם התעסק בכל תחומי האמנות, "בתחום השירה, לדוגמה, יצרו הדאדאיסטים שירה פונטית חסרת מובן, הכוללת הברות חסרות משמעות, ושירה סימולטנית, שבה כמה אנשים מקריאים טקסטים שונים בו זמנית במעין קקופוניה, כל זאת כדי לבטא מחאה, ערעור על הסדר הקיים וניהיליזם." [ויקיפדיה].

אני מת על דאדאיזם, אבל לא מתוך ניהליזם, אלא בגלל שאני חולה על דברים שהם weird as fuck.

החיבה שלי לדברים מוזרים היא מתוך פילוסופיה של מקור החדשנות.

יש אנשים שחושבים שחדשנות מגיעה בצורה מאד מתודית: מישהו נתקל בבעיה, מישהי אחר פותר אותה – בום, יש חדשנות והתקדמות אנושית. זה אולי נכון, אבל השיטה שאני מחבב היא אחרת והולכת ככה:

מישהו יוצר משהו סופר מוזר שלא דומה לשום דבר אחר. הדבר הסופר מוזר ולא שימושי הזה עובר מליון ניסוים, ידיים ושינויים, עד שבסוף נוצר משהו חדש לגמרי, יפייפיה – וגם הגיוני! כלומר, חדשנות = מוזרות + טריליון שינויים, נסיונות וידיים עובדות.

3. לפני מלא שנים הייתי באירוע דאדאיזם בישראל, לא זוכר איפה, בו מישהו\י – לא זוכר מי – הקריאו את השיר הדאדאיסטי הבא:

תריס תריס\
תריס תריס תריס\
תריס תריס תריס תריס\
תריס תריס\
תריס\
תריס תריס תריס תריס תריס תריס תריס!
תריס תריס תריס\
…
…
…
זהו שיר שמטרתו להתריס!

4. נסיבות החיים הביאו לכך שהיום הכנתי יוגורט לראשונה אי פעם. תקשיבו, לפחות במהלך הקיץ בישראל זה כלללל כךךךך קל. קל ברמה של למרוח גבינה למריחה על לחם.

אני אומר במהלך הקיץ כי היוגורט מתפתח בטמפרטורה של בערך 40 מעלות. אז פה פשוט עטפתי את הסיר במגבות ושמתי בשמש החמה 8 שעות, אבל בחורף צריך לדאוג לסידור אחר וזה קצת יותר מסובך.

5. מסתבר שיש קטע כזה של סרטוני שבונים מיאטורות Minecraft. זה נורא פדנטי ומדויק ומרגיע ובדיוק מה שצריך אחרי שבוע מלא אירועים מרגשים.