המדף הז'אנרי: War of the Maps – פול מק'אלי

כשאני ניגש לכתוב ביקורת על ספר אני מנסה לסווג אותו.

במקרה של War of the Maps חשבתי אולי על מערבון פנטזיה, Weird Western (מערבון מוזר) או אולי פשוט Weird Fantasy. גם הז'אנר של פנטזיית ביו-פאנק עלה לי בראש, כי יש בספר כל מיני יצורים מוזרים ואנשים שמתעסקים בלהנדס יצורים מוזרים.

אבל אז נתקלתי במידע רשמי על הספר, וזה אמר משהו כזה:

בעתיד הרחוק, על עולם מלאכותי ענק שמוקף בשמש מלאכותית ענקית, יש lucidor (ככה קוראים לאוכפי חוק בספר) שנמצא במרדף אחרי פושע. התיאורים ממשיכים לספר שהאנשים בעולם הזה רק נראים אנושיים, אבל הם בעצם יצורים מלאכותיים שהונדסו לפני המון שנים על ידי אנשים עם טכנולוגיה כל כך מתקדמת שהם יכולים להיות אלים…

אני קורא את זה ואני כזה, מה לכל הרוחות?! אין שום דבר על אף אחד מהדברים האלה בספר. כאילו, זה מערבון פנטזיה מוזר – מה הבאתם לי את כל המד"ב הזה בתיאור?

וזאת פחות או יותר הביקורת שלי על War of the Maps, הוא ספר עם פיצול אישיות. יש לו שליש ראשון אדיר אדיר אדיר. כל כך מקורי וכיף לקרוא שלא הבנתי איך הוא לא קיבל יותר פירסום. ואז שני שליש שהם גם מעצבנים וגם מבלבלים.

יש לו גיבור שנורא אהבתי בשליש הראשון. איזה גבר! אבל גם נורא שנאתי בסוף הספר. צדקן חסר תקנה, למה אף אחד לא דוקר אותו כבר יניג'ס?

למי אני ממליץ על War of the Maps? לא.נשים בקהל שנמאס להם מספרי פנטזיה שיגרתיים. שרוצים ספר פנטזיה יוצא דופן עם לפחות שליש אחד אדיר. יכול להיות שהם יאהבו גם את שאר הספר. יכול להיות שהם ימשיכו לשאר הסידרה כדי להבין איך ספירת דייסון נכנסת למשוואה.

אחד הספרים הישראליים המעטים שראיתי בעשור האחרון היה "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש" שמבוסס על ספר מאת א.ב. יהושע. אחד הדברים שאהבתי שם זה שלגיבור אין דמות, אלא רק תואר. קוראים לי "הממונה על משאבי אנוש", וזהו. יש משהו מקסים שאני לא יכול להתחיל להסביר בניתוק בין המקצוע לאדם שמאחוריו הזה.

אותו הדבר קורא ב-War of the Maps. לגיבור קוראים lucidor, וזה גם המקצוע שלו. סוג של שריף. המתקדמים בטח מזהים גם קריצה ל-Gun Slinger של סטיבן קינג, וישמחו לדעת שבקרוב תעלה ביקורת עליו (ספויילר אלרט: היא תהיה שלילית).

ה-lucidor נשלח ממדינתו הדמוקרטית למדינת אויב טוטליטרית איתה הם מנהלים מלחמה. המטרה שלו היא לווא דווקא קשורה לצורכי מלחמה, אלא יותר לרדוף אחרי ארכי-פושע שנמלט למדינת האויב.

גם ל-lucidor וגם לארכי פושע יש "מתנות" (Gifts). המתנה של הארכי פושע זה שהוא יכול להשפיע על המוח של אנשים, והמתנה של lucidor זה שאף מתנה אחרת לא פועלת כשהוא בסביבה. לא רעיונות מאד חדשים אגב, ראינו אותם אצל בריאן מקללן (הספרים שלו מאד מומלצים למי שטרם קראו), אבל גם במקומות יותר מיינסטרימים, אקסמן נגיד.

מה שיפה בשליש הראשון של הספר זה שה-lucidor מגיע לכל מיני מקומות קטנים שמשוועים לאיש חוק מקצועי, ומנצל את הנסיון והכשרון שלו כדי לסייע להם. זה הכי פיירפליי\מערבון\לאקי לוק בעולם. הביקורות מספרות לי שזה גם Witches, אבל בגלל שאני לא זוכר הרבה מהספר של Witches שקראתי אני לא יכול לאשר זאת בעצמי.

אם היה צדק בעולם, כל הספר הראשון של War of the Maps היה מתעסק באיזה שתיים-שלוש עלילות קטנות כאלה, כשכל אחת איכשהו גם קשורה לסיפור המספרת הגדול של הספר: הארכי פושע והשינויים המוזרים שעובר העולם. יותר מזה הייתי משאיר לספרי ההמשך, נגיד, החמישי או השישי, כשאנחנו כבר מבינים פחות או יותר מה קורה ונורא קשורים לדמויות.

אבל לא. פול מק'אלי החליט ששליש ספר סיפורי מערבון מודרני זה מספיק ומפה גלש למשהו אפי. זה לא עובד עלי. גם ה-lucidor עובר מהפיכה משריף זקן וחביב לשוטר אובססיבי שעושה יותר נזק מתועלת בצדקנות הבלתי מתפשרת שלו לאכוף את החוק.

פוטנציאל יש ים ב-War of the Maps. אשמח לקרוא דברים נוספים של פול מק'אלי בעתיד. אבל עד אז אני מכריז על הספר כעל פוטנציאל לא ממומש, ובתכל'ס, פספוס.

[War of the Maps – פול מק'אלי, 432 עמודים, 2020]