יומיות 16.04.2023: פרוייקט וולבול הוקפא, כמה נורא

עודי מתלונן על הגלובליזם של הקלישאה, ומצאתי חוות גבינות פרטית מחוץ לוורשה: Śródborska.

הבעלים היא אשה עירוני שברחה בתור נערה לטבע בכל הזדמנות. ברגע שיכלה למדה זואולוגיה, רכשה חווה, החלה לגדל כבשים ועיזים, לחלוב אותם בעצמם, ולעשות גבינות.

החווה נמצאת 100 קילומטר מוורשה, וקצת גדול לי לנסוע לשם במיוחד בשביל לקנות גבינות. אבל הסופ"ש היא שכרה דוכן, חד פעמית, בבזאר האורגני בוורשה (Biobazar), ובגלל שהצליח – חלק מהגבינות נמכרו לגמרי לפני שהגעתי – היא כנראה תגיע שוב.

רכשתי גאודה עיזים, גאודה עם גבינה כחולה, ברינזה ואיזשהי גבינה פולנית שאני לא מכיר את השם שלה אבל היא סוג של פטה עם עגבניות יבשות. גבינות מדהימות אחת-אחת.

בביקורת על Antifragile של נאסים טאלב הזכרתי את חוק העסקים הקטנים (הערה 5 אחרי התמונה שם). מוצרים של עסקים קטנים יהיו טובים מאלו של חברות ענק. ככל שהבעלים של החברה יותר קרוב למוצר, ככה הם שמים יותר תשומת לב ואיכפתיות לתוצאה הסופית, והסיכוי לאיכות גבוה יותר.

[התמונה מאתר המחלבה]

1. לפני חודשיים בערך ביקשתי מקוראי הבלוג לעקוב בטוויטר אחרי פרוייקט חדש, Woolball. חודשיים מאוחר יותר אפשר להכתיר את וולבול בתור כשלון מפואר. היות ואני אוהב להשוויץ רק בכשלונות שלי, לא בהצלחות, בואו נדבר קצת על וולבול.

וולבול הוא מערכת זהות לאינטרנט. כמו תעודת זהות – רק לאינטרנט. זהו.

אחת השגיאות, בדיעבד, היא שהדבקנו לפרוייקט בהתחלה כל מיני תיאורים אחרים: "מערכת שמות עם לינקים" או "מערכת לינקים גלובלית" – אבל בסופו של דבר הפרוייקט הוא מערכת זהות לאינטרנט.

אני רוצה לתקן שגיאה נפוצה: הרבה חושבים שמערכת זהות היא רק לבני אדם, אבל לא. מערכת זהות היא גם לארגונים. מבלי להיכנס לפלפולים משפטיים, רק נגיד שכמו שאני צריך יכולת להזדהות, כך גם חברת גוגל צריכה יכולת להזדהות. וולבול היא מערכת זהות לבני אדם כמו גם לארגונים – ואולי אפילו ל-AI!

בהפשטה, יש שני אלמנטים שמרכיבים זהות:
1. מי אתם חושבים שאתם? מה אתם מכריזים על עצמכם? (יהודי, חילוני, יפה-תואר).
2. מה אחרים חושבים עליכם? מה הנסיון שלהם איתכם? (כופר, לא הייתי נוגע בו עם כפית).

וולבול מבוסס על האלמנט השני: מה אחרים חושבים עליכם.

כל אינטרקציה שלכם עם מישהו באינטרנט – בן אדם אחר או ארגון – נשמרת בוולבול בתור לינק. בסופו של דבר נגזר לכם איזשהו מוניטין מכל הלינקים האלה, וזה אמור לעזור לאנשים אחרים לבטוח בכם כשהם מתקשרים איתכם אונליין.

אז למה וולבול? כי כשמציגים את זה ויזואלית, כל אדם הוא נקודה, וכל קשר בין אנשים הוא קו, ואז יוצא שיש המון המון נקודות והמון קווים שמקשרים ביניהם, והכל כל כך מסובך ומעורבל עד שזה נראה כמו כדור צמר ענק – או במילים אחרות – Woolball.

ההשראה העיקרית לוולבול היה מערכת השמות המבוזרת ENS. כתבתי עליה פה. כמו ENS, וולבול הוא מבוזר – כלומר, אף אדם, ארגון, או קבוצה קטנה לא שולטת בו.

אבל וולבול נגזר מדברים שהייתי צריך לפרוייקטים אחרים ו-ENS לא סיפק. ספציפית:
– קשר בין זהויות! זה הלב של וולבול.
– שליטה דמוקרטית (ב-ENS שולט מי שיש לו כסף).
– בסיס לאינטרנט מבוזר דמוקרטי (ENS שואפת להיות חלק מהאינטרנט הנוכחי, לא אלטרנטיבה).

אלו קונספטים קשים להבנה אפילו למי שמתעסק בתחום. אז סליחה אם אני לא מצליח להעביר אותם בבהירות פה. בכל מקרה, אני לא חושב שזאת הסיבה לכשלון.

אז מה כן הסיבה?

ראשית, סיבה בסיסית היא שהתחלנו מוקדם מדי. אספנו צוות לפני שהרעיון היה בשל. מה שקרה זה שרוב הזמן הלך על תיכנון הקונספט והרעיון, בזמן שרוב הצוות יושב בטל ונעשה מתוסכל מרגע לרגע.

לקח א': לא לאסוף צוות לפני שהפרוייקט בשל ותוכנית העבודה – אפילו אם רק לטווח קצר – ברורה.

שנית, הזמן הפנוי של הצוות שאספנו היה לא נכון. לאנשים שקשורים לפיתוח לא היה מספיק זמן (הם אמרו שכן, אבל ידעתי שזאת אופטימיות ולא המציאות). האנשים שכן היה להם זמן היו קשורים לקידום – ולא היה בהם צורך בשלב מוקדם כל כך.

לקח ב': לא לאסוף את הצוות הלא נכון. עדיף לא להתחיל מאשר להתחיל עם צוות לא נכון.

שלישית, התחלנו את הפרוייקט כש-ENS היה סופר פופולרי, וחשבנו לרכב על גל הפופולריות הזה. אבל מאז הפופולריות של ENS דעכה, ואם נשיק כרגע נצטרך ליצור טרנד חדש משלנו, שזה הרבה יותר קשה

לקח ג': טיימינג זה הכל.

אלו לקחים שאני מנסה ללמוד לעצמי לעתיד. אבל בשורה התחתונה, הפרוייקט פשוט נגרר ונגרר, הרבה יותר ממה שחשבתי, עד שרוח הגבית נעלמה וההתלהבות עברה. לפעמים דברים פשוט לא מצליחים.

נעשתה הרבה עבודה על וולבול, וחבל לי לזרוק אותה לפח. יש יגידו שהסנטימנט הזה בעוכרי, שעדיף לזרוק לפח ולהמשיך הלאה, אבל זה לא האופי שלי. אני אוהב לעשות דברים עד הסוף, אפילו אם יש לפעמים רווח של שנה בלי עבודה באמצע. אפילו אם זה סתם.

אז אני כן חושב שאסיים את וולבול מתישהו. הבסיס הרעיוני והתיכנותי שם, ומה שנותר זה לא המון (אך גם לא מעט) עבודה. אני לא בטוח מה יקרה כשאסיים אותו. בשביל להפוך קוד למערכת זהות שימושית צריך הרבה דברים נוספים שאני לא מתכוון לעשות. אבל דיה צרה לשעתה.

2. My Familiar הוא משחק שטרם יצא (אבל יש דמו) על שדון שמתעורר ברחובות הקשוחים של העיר Wish City. מרגיש לי כמו פנטזיה משולבת עם אווירת הסייברפאנק של Night City. אחלה סטייל.

3. אני מחפש רשת חברתית חדשה, וזאת משימה קשה. הרשת החברתית היחידה שחיבבתי אי פעם היא טוויטר, אבל היא כבר לא בא לי עליה יותר כיום עם כל השינויים והטרלולים של איילון.

מה אהבתי בטוויטר? את זה שהיא מבוססת טקסט ולא תמונות או סרטונים, ואת הפורמט הקצר שמאפשר לצרוך המון ידע מהר, וגם מכריח אותי לשייף את הציוצים שאני כותב.

נתתי צ'אנס למסטודון, אבל זה לא עובד לי ממליון סיבות. לא איכפת לי לנסות פורמט אחר, אבל הטקסט חייב להיות המלך, כי אחרת זה לא לאופי שלי. כרגע נראה שאבדוק את Nostr ששמעתי עליה הרבה, אבל אם יש למישהו הצעות נוספות, תרביצו בתגובות.

4.עוד לא ראיתי את סרט מריו, אבל זה בתכנון! עד שזה יקרה, הנה שיר נהדר מהסרט: Peaches בביצוע Bowser (שמדובב בידי האחד והיחיד, ג'ק בלאק).

5. הייתכן שטרם כתבתי על הפודקאסט המהמם סיפורי רטרו? זה פודקאסט בעברית על עולם הרטרו-גיימינג הישראלי. בשלושת הפרקים בינתיים מדברים על פרוייקט ההרפתקה העברית, היסטורית הדיבוב של משחקי מחשב, ועל חברת קומפדיה.

מתחבר לי קצת לפודאקסט טיפשעשרה שמדבר על כל מה שהיה בנייטיז בישראל (סיפרתי עליו ביומיות בפברואר).