יומיות 13.08.2023: המשחק 3D Freeciv יצא לדפדפן

אחרי שנתיים מאבק קיבלתי אישור שהייה חוקי בוורשה. האישור הוא לשנה וחצי, אבל הרבה יותר קל להאריך אותו מאשר לקבל בפעם הראשונה.

כתבתי לא מזמן קצת על האבסורדיזציה של התהליך.

הלו"ז לימים הקרובים: קופץ ל-4 ימים אינטנסיביים של סידורים בוורשה ואז שב לישראל לפחות לעוד 3 שבועות. תאחלו לי בהצלחה.

1. ב-2016 הכריזו שגירסת הבטא של 3D Freeciv-Web שוחררה. שבע שנים מאוחר יותר המפתחים החליטו, סוף סוף, שהגירסא הסופית של המשחק הושלמה. זה לו"ז שיכול לעבוד רק במשחקי קוד פתוח בלי לחץ מסחרי.

הלכתי ושיחקתי.

Civilization המקורי הוא סדרת משחקי האסטרטגיה מבוססת תורים המפורסמת ביותר בהיסטוריה כנראה. יצאו שישה משחקי Civilization מ-1991 ועד 2016, וכולם נחשבים משחקי מופת. האחרון ששיחקתי בו הוא Civilization 5, והוא היה מעולה. אני עדיין משחק בו מדי פעם.

3D Freeciv-Web הוא השם הכי לא סקסי שאפשר לבחור לפרוייקט די מגניב. הם לקחו את המשחק Freeciv, משחק קוד פתוח בהשראת Civilization, יצרו לו גירסת תלת-מימד והעבירו אותו לרשת ככה שאתם יכולים לשחק בדפדפן.

כדי לעמוד ברוח הזמן הם גם חיברו אותו ל-chatGPT ועכשיו אתם יכולים להתייעץ עם ה-AI איך לשחק. ואוהו, אתם תצטרכו להתייעץ! תאמינו לי, המשחקים האלה מיועדים לא.נשים שאוהבים לקרוא ספר הדרכה שלם על כל פעולה פשוטה.

התוצאה, אגב, איומה ונוראית. מילא שגראפיקת התלת-מימד גרועה, היא גם מלאת באגים. בטעות עברתי להסתכל על מפת העולם התלת-מימדית מלמטה, ומאותו הרגע לא הצלחתי להחזיר אותה לתצוגה נורמאלית. גם היחידות לא זזות כמו שצריך, קשה להבין איך עושים כל דבר – בגדול, זה משחק ששובר אותך עוד לפני שהתחלת לשחק בו.

הערת אגב. שימו לב ששני הלינקים על 3D Feeciv-web הם מסלאשדוט. אם אתם לא גיקים זקנים כמוני, אולי לא יודעים שעד לפני 10 שנים פחות או יותר (כנראה יותר), סלאשדוט היה האתר המוביל לחדשות ובעיקר דיוני גיקים. לא מוגזם לאמר שלמדתי מדיוני סלאשדוט איך להיות גיק סטייל המאה ה-21.

מאז הדיונים עברו לרדדיט ול-Hackernews, ועכשיו גם שני המקומות הללו גוססים לאיטם אז כיום אין לי מושג איפה מוצאים דיוני גיקים איכותיים. אבל עשה לי טוב לראות שיש עדיין דברים שרק Slashdot עדיין מציע

נמשיך. כדי לפצות עצמי על עוגמת הנפש של 3D Freeciv-Web, הלכתי לשחק ב-Freeciv.

Freeciv  הוא לא העתקה של Civilization, אלא משחק שנכתב בהשראתו אבל בתכל'ס הוא שונה לגמרי. חשוב לציין את זה כי מי שילך לשחק Freeciv ולצפות לקבל Civilization רק בחינם, עתיד להתאכזב.

הקטע של משחקי קוד פתוח זה לא שהם בחינם. כאילו, אנחנו עדיין חיים בעידן פיראטיות התוכנה ומי שרוצה לשחק במשחקים בחינם יודע איך לעשות את זה. הקטע של משחקי קוד פתוח זה הגמישות והמורכבות שלהם.

אלו אלמנטים שמשחק מסחרי לא ממש יכול לספק. רוב האנשים לא אוהבים מורכבות וקבלת אלפי החלטות עלאופי המשחק. לכן למשחקים יש מבנה קשיח שלא דורש, וגם לא מאפשר, לשנות כלום. רוב האנשים גם אוהבים אחידות. כמו שאנשים הולכים למקדונלדס לא בגלל שהוא הכי טעים אלא בגלל שהוא הכי צפוי, כך גם אנשים רוצים לשחק במשחק שהחוקים שלו תמיד אותו הדבר.

אם משחקי Civilization מכניסים אותך לעניינים לאט לאט, ומאמצים ליצור חווית משחק קלה ואינטואטיבית, אז Freeciv על גרסאותיו השונות זורק אותך לתוך משחקיות מבלבלת ודורש ממך ללמוד את הכל לבד.

מצד שני, Freeciv מציע לך את האופציה לשנות את הכל. הכל. רוצים לשחק 150 אנשים על מפה אחת? בבקשה. סט החוקים הסטנדרטי של המשחק לא נראה לך? תפאדל, תצרו כאלה משלכם. אפשר לשנות את הגראפיקה, הסאונד או איך שה-AI של המחשב משחק.

הדוגמא הכי יצירתית לשינוי החוקים שראיתי היא Longturn.

משחקי Longturn התחילו ב-2004 באתר מעריצי Civilization הפולני. הקטע ב-Longturn זה שכל תור במשחק לוקח יום אחד בדיוק. זה יוצר משחקים שנמשכים שבועות או חודשים שלמים, כך שגם אדם מבוגר עם חיים קשוחים של אדם בוגר יכול למצוא זמן לשחק בהם.

מהר מאד הסתבר שהחוקים הרגילים של Civilization ו-Freeciv לא מתאימים למשחק כמו Longturn, אז הם הרחיבו אותם. להרחבה הראשונית קראו 3X, כי היא פשוט איפשרה לכל יחידה לעשות פי 3 בכל תור, אבל לאורך כמעט ה-20 שנה שהמשחקים האלה רצים, החוקים הלכו והתשכללו, כשחלקם אפילו מתמזגים לגירסא הסטנדרטית של Freeciv.

יש 10-30 שחקנים בכל משחק Longturn, כך שאפילו לקרוא לו נישתי זאת הגזמה, מקסימום הנישתי של הנישתי.

ב-Freeciv שיחקתי עכשיו שעה, ומה שיש לי לאמר עליו זה שהוא מהנה בגלל שהוא עובד כמו שצריך. כן, הייתי צריך לחפש באינטרנט המון פרטים, וללמוד קיצורים, אבל מהרגע שעושים את הדברים האלה 3-4 פעמים הם נעשים טבעיים.

אני אדם בוגר, ואין לי את הפנאי להיות שחקן Freeciv. מבחינתי Civilization 5 עדיף בגלל שהוא גם מוכר וגם נגיש יותר – ואפילו בו קשה לי בימינו למצוא שעה פנויה מחשבתית ומנטאלית כדי לשחק בו בכיף, בלי דאגות.

אבל אני שמח ש-Freeciv קיים. אני שמח על כל פרוייקט קוד פתוח שקהילה מסורה עובדת עליו כבר עשרות שנים. זה מסוג הדברים שמקסימים אותי בעולם, וגורמים לחייך כשאני רואה אותם.

2. מינסק, כפי שצוירה ב-1840.

3. ביומיות הקודמות סיפרתי על המקרה המוזר של מנהרות של רותו מודן:

הרומן הגראפי (שזה שם “בוגר” לקומיקס), “מנהרות” של רותו מודן קיבל ביקורת חיוביות מאד והכרה כבר כשיצא ב-2020, אבל סביר להניח שהרבה יותר אנשים שמעו עליו דווקא השבוע, בעקבות תביעה שהוגשה נגד הסופרת.

מעשה שהיה כך היה: גיבורת “מנהרות” היא ביתו של ארכיאולוג בשם ישראל ברושי. עד פה תמים, נכון? אבל מסתבר שבאמת היה ארכיאולוג ישראלי מפורסם מאד בשם ישראל ברושי, ועל כן ילדיו תבעו מרותו מודן 2.5 מליון שקל פיצויים על עוגמת נפש והכפשת שמם, בנוסף לדרעשה לגנוז את כל עותקי הספר שלא נמכרו.

זה נעשה אפילו יותר מוזר.  לטענת ילדיו של ישראל ברושי, הספר נכתב בעקבות אהבה נכזבת של מודן לישראל ברושי האמיתי, ומטרתו היא לבזות את זכרו ולפגוע בשמם הטוב של בניו. מודן מצידה טוענת שכל הכרותה עם ברושי האמיתי מסתכמת במפגש אקראי בבית קפה לפני 30 שנה, ושהבחירה בשם מקרית לחלוטין.

בקושי עבר שבוע, וכבר יש לנו סכסוך תרבותי חדש ומוזר לא פחות. דניאל אקרמן, העורך הראשי של האתר המצוין Gizmodo, תובע את אפל. הטענה? הסרט "טטריס" החדש של אפל גונב קטעים מסיפרו של אקרמן מ-2016: The Tetris Effect.

מה שייחודי בתביעה הזאת היא שגם הספר וגם הסרט לכאורה, לכאורה, מספרים את הסיפור האמיתי של איך המשחק טטריס היגר מברית המועצות למערב. אין דבר כזה זכויות יוצרים לאירועים אמיתיים. אף אחד לא יכול לאמר שיש לו זכויות יוצרים לסיפור על התמוטטות מגדלי התאומים – אפילו אם הוא היה הבעלים של מגדלי התאומים.

אז אקרמן לא תובע את אפל על "גניבה ספרותית", אלא על הטענה הערטילאית שהם גנבו את ה"מיצוב" של הסיפור בתור מותחן ריגול של המלחמה הקרה. הוא גם טוען שהם גנבו אלמנטים ספציפיים, כמו מדריך שהסתבר שהוא בעצם סוכן KGB, אבל היות ואקרמן מאד מנסה לאמר שהוא לא המציא כלום (כאמור, הוא מתיימר לספר סיפור אמיתי), הוא טוען שאלו השערות מבוססות שהוא הכניס לספר שלו.

אני אישית מאד משועשע מכל הסיפור. מצד אחד די ברור שאקרמן המציא המון אלמנטים בספר שאמור להיות תיעודי. בגלל שהוא לא יכול להודות שהוא המציא דברים, הוא עוטף את ההמצאות בניסוחים משפטיים חלקלקים, והתביעה שלו מאבדת מהכוח שלה. אפילו פז'יטנוב עצמו, ממציא טטריס, אמר שלקחו הרבה חירות אמנותית בסרט בשביל לגרום לו להיראות כמו מותחן.

מאידך, אקרמן טוען ש-Tetris Company, בעלי זכויות היוצרים על טטריס שגם השתתפו ביצירת הסרט, איימו עליו משפטית לא ליצור סרט שמבוסס על הספר שלו. אבל אם הסרט תיעודי, כמו שהם טוענים, אז מה הטעם באיום כזה? אי אפשר למנוע מאדם לעשות סרט שמספר על אירוע מציאותי.

3.ב. למי ששרד את האייטם המשפטי היבשבש הזה עד פה, הנה סיפור היסטורי שמערב גם ניימן וגם טטריס!

בחצי הראשון של שנות ה-90 קיבלתי קונסולת נינטנדו. ישר התמכרתי למריו, קסטילווניה – ובעיקר לזלדה, שהיה המשחק שהציב רף חדש של הנאה בחיי הצעירים. כיאה לגיימר צעיר (מאד), החלטתי להשתתף באליפות ישראל בנינטנדו.

את טטריס הכרתי כמובן לפני התחרות. היו גירסאות שלו גם ל-PC. בגירסת ה-PC שיחקתי מקסימום פעמיים לפני שהחלטתי שהוא משעמם. בגירסא של נינטנדו מעולם לא שיחקתי פשוט כי לא היה לי אותה, ולא הרגשתי שום חסך. כאילו, ידעתי אז ואני יודע כיום שטטריס הוא אחד המשחקים האהובים בהיסטוריה, אבל בחיי שלא הצלחתי אף פעם להבין למה.

בכל מקרה, שמח וטוב לב הלכתי לאליפות ישראל בנינטנדו, רק כדי לגלות שהמשחק בשלב הראשון הוא… טטריס. אבוי!

עיני חשכו, כי מה הסיכוי שלי לעבור שלב באליפות על משחק ששיחקתי פעמיים בחיים ואף אחת מהפעמים הזאת לא על נינטנדו? היות וכבר הייתי שם ניגשתי לתחרות, עשיתי כמיטב יכולתי, הלך לי לא כזה רע יחסית למישהו שלא משחק טטריס — אבל לא הצלחתי לעבור את הרף הנדרש. אני זוכר שמחד הייתי מאוכזב, אבל מאידך הייתי גם גאה שהייתי קרוב לרף ועם קצת יותר ריכוז הייתי אפילו עובר.

זאת הייתה תחרות משחקי המחשב הראשונה והאחרונה שאי פעם ניגשתי אליה. בשנה אחרי זה כבר הייתי מספיק בוגר כדי להבין שאני לא גיימר רציני, שאני לא אוהב תחרויות, ושמעבר לרומנטיקה שנמצאת אצלי בראש, אין לי ממש מה לחפש שם.

4. הנה סיפור מוזר איך בלגים מצאו פירצה במערכת המס.

בפסטיבל מוזיקה שנערך על הגבול בין הולנד לבלגיה, הציבו את הבמה בהולנד, אבל הקהל נמצא מעבר לגבול בבלגיה. כשהגיעה המדינה לגבות את המס, המארגנים טענו שהם לא צריכים לשלם כלום, בגלל שהקהל היה במדינה אחרת. עושה רושם שזה עבד.

5. אני מאד אוהב את סדרת הפוסטים "מועדון הספר של הדיקטטורים" של סקוט אלכסנדר. עכשיו הוא העלה פוסט על המגה-דיקטטור פוטין, וזה אחד מחומרי הקריאה המומלצים ביותר למי שרוצה להבין את האיש וסיפורו בקצרה יחסית.

6. נסיים בחיוך, מפה.