ביקורת פנטזיה: The Tainted Cup – רוברט בנט ג'קסון

בקצה האימפריה ישנה אחוזה שקטה, עם אווירה כמעט גותית. רק צוות המשרתים ואורח מזדמן שוהים בה. אלו הם האיזורים של שולי הקיום האנושי, קרוב לחומות הענק. מאחוריהם חיים לוויתנים מפלצתיים בגודל גורדי שחקים, שאחת לכמה זמן מנסים לפרוץ פנימה.

יום אחד, האורח היחיד באחוזה נרצח. עץ ענק צמח מחזהו ושבר את קירות האחוזה. אל הזירה הוזעק דין, שוליית החוקרת המחוזית, אנה. לדין יש שתלים ביולוגיים שהופכים אותו למצלמת וידאו אנושית. הוא מתעד בזכרונו את הזירה. לאנה מוח חד וחושים רגישים בצורה בלתי אנושית. ביחד הם חוקרים את הרצח.

כמו כל המסעדות, כך גם כל ספרי הפנטזיה נראים אותו הדבר. הם בדר"כ פנטזיה אורבנית או פנטזיה אפית. כשכבר מגיע ספר חדשני, מעריכים אותו הרבה פעמים יותר על השונות מאשר על האיכות. נדיר לכתוב ספר פנטזיה חדשני איכותי.

נדיר אפילו יותר לכתוב ספר פנטזיה בלשי טוב. מחוץ לז'אנר הפנטזיה האורבנית, היחיד שזכור לי שעשה את זה טוב זה ג'הרג' של סטיבן בראסט, מ-1983. שמעתי גם על חוקר פרטי גארט של גלן קוק שאמור להיות פנטזיה בלשית מוצלחת (מ-1987), וכמובן, Murder at Spindle Manor, שזכה בתחרות ספרי הפנטזיה בהוצאה עצמית של מארק לורנס (מ-2022).

The Tainted Cup הוא ספר פנטזיה בלשי שמתרחש בעולם כמוהו לא ראיתם אי פעם. הוא מצטיין בכל רכיב ורכיב שלו. בניית העולם, הדמויות וכמובן העלילה הבלשית. The Tainted Cup הוא ספר נדיר.

זאת הסדרה שלישית של רוברט בנט ג'קסון שאני מתחיל לקרוא, וכל אחד מהעולמות שלו היה יותר מקורי מהשני. אם מתייחסים ל-The Tainted Cup בפני עצמו, אז הוא "סתם" ספר מופלא, אבל אם מתייחסים למכלול היצירה של בנט ג'קסון עד היום, נשארים עם פה פעור. איך יכול אדם אחד להיות כל כך מבריק?

The Tainted Cup מושלם בתור ספר פנטזיה אבל מושלם אפילו עוד יותר בתור ספר בלשי. אם אחד מהז'אנרים האלה מדברים אליכם, אל תעזו להחמיץ אותו.

התוודעתי אל בנט ג'קסון בטרילוגיית עיר של כוכבים [ביקורת ספר א', ב', ג'] וישר היא הפכה לאחת הטרילוגיות האהובות אלי אי פעם. אבל מדובר ביצירה מתוחכמת מאד שלא מתאימה לכל אחד. לכן קשה להמליץ עליה בפה מלא.

בהמשך הוציא ג'קסון את Foundryside [ביקורת], שהיה ספר ראשון מאד נגיש בטרילוגיה חדשה. אבל משהו באקשן בסוף הספר לא עבד, וזה נגרר לספר שני [ביקורת] בכלל לא משהו, אז גם על זה היה קשה להמליץ בפה מלא.

כך הגיע בנט ג'קסון ל-2024 במצב המוזר שיש קהל מעריצים אדוק שמוכן להישבע שהוא גאון, אבל אף יצירה שלו לא מספיק זורמת בשביל שחובב הפנטזיה הקז'ואלי יבין את הגאונות הזאת.

The Tainted Cup מתקן את הבעיה. הוא ספר נגיש וקולח, שכל אחד יכול לאהוב. למרות שהוא הספר הראשון בסדרה החדשה, הוא די סגור מבחינת עלילה. זה אומר שגם אם ההמשכים לא יעמדו ברמה, עדיין אפשר לקרוא אותו לבד ולהבין את הגאונות של הסופר.

בבסיסו של העולם מצויה אימפריה אדירה, מוקפת חומות שנמצאת במצב חירום תמידי בגלל איומים מבחוץ. מזכיר לכם מדינה מזרח תיכונית כלשהי? אבל ללוויתני הענק שמאיימים עליה מבחוץ האימפריה מוכנה. יש לה את טכנולוגיה להילחם בהם. לעומת זאת, הרבה יותר קשה לה להתמודד עם האיום מבפנים, שנובע משחיתות ופלגים שמוכנים להקריב הכל כדי להשאיר את כוחם. שוב, מזכיר לכם מקום כלשהו?

די בטוח שיותר מזה שבנט ג'קסון בא לכתוב אלגוריה על ישראל, שאני בספק אם עברה לו בראש בזמן הכתיבה, ישראל היא דוגמא למצב אנושי שחוזר שוב ושוב במהלך ההיסטוריה. אנחנו לא כאלה מיוחדים.

הגיבורים של בנט ג'קסון הם כן כאלה מיוחדים. כמו בכל הספרים שלו, גם הפעם הגיבורים הם סוג של גיבורי על. כמו בטרילוגיית עיר של כוכבים, גם הפעם מדובר בצמד של אשה מבריקה וחדת לשון, וגבר שקט וחזק שהולך אחריה. יש לבנט ג'קסון גם נטיה מגונה לערבב את האלים בספרים שלו, ואני מאד מקווה שהוא לא יגרר עם זה להמשך הסדרה.

העלילה הבלשית של הסדרה היא מהטובות שקראתי לאחרונה, וקראתי הרבה. אפילו קראתי שני ספר מד"ב בלשי מצוינים, טיטיניום נואר ו-סדרת Kat and Lock (זה ז'אנר יותר נפוץ). בתגובות של אחת הביקורות האלו המליצו על The Tainted Cup.

עיר של מדרגות וההמשכים שלו לא היו סתם ספרים טובים. הם היו ספרים עם עומק. הייתה שם כתיבה אנושית עם ניסוחים נוגים ואבחנות שעד היום נשארו איתי. אותה הכתיבה החכמה נמצאת ב-The Tainted Cup. הוא ספר שיגרום לי לחשוב עליו עוד הרבה בזמן הקרוב.

כמה סופרים מקוריים יש כיום כמו בנט ג'קסון? יש את צ'יינה מייאוויל, שהוא מקורי להפליא אבל לא מוכשר מבחינת עלילה. יש את ג'ף ונדרמיר, שהוא מקורי להפליא אבל הספר היחיד שלו שקראתי לפני 15 שנה, שריק [ביקורת] גרם לי להבין שהוא לא כוס התה שלי. ואז מי עוד יש? מי עוד בורא עולם חדש מופלא כל ספר ומתחמק מנוסחאות גנריות? מי עוד יודע לקחת את הרעיונות המופרעים שלו ולבצע אותם בצורה נגישה כל כך?

מי באמת? אני לא בטוח. בטח יש, ועד שתגלו לי בתגובות, אני אמשיך להמליץ על The Tainted Cup כספר יוצא דופן, מיוחד במינו.

[The Tainted Cup – רוברט בנט ג'קסון, 410 עמודים, 2024]