ספרי עיון הטובים ביותר שקראתי ב-2024

מה משותף ל-2017, 2018 ,2019 ו-2022? בכולן הופיע סדרת פוסטים על ספרי העיון הטובים ביותר שקראתי באותה השנה?

מה קרה ב-2020 ו-2021? קורונה. וב-2023? אתם לא רוצים לדעת, אבל כן עלתה ביקורת אחת על ספר עיון: At home של ביל ברייסון. ולפני 2017? שששש, לא מדברים על זה. אלו השנים החשוכות של הדוקטורט.

מאז 2017 אני משתדל לקרוא כל שנה כמה שיותר ספרי עיון כדי להרחיב אופקים. בסוף השנה אני בוחר את החמישה, פחות או יותר, הטובים ביותר שקראתי באותה השנה, ומלווה אותם בסדרת ביקורות על כל ספר. סופה של החגיגה הזאת הוא בפוסט סיכום ספרים כללי ל-2024. הביקורות נמצאות לאחר התמונה.

רוצים חומר קריאה נוסף? הנה סיכומי שנת קריאה לשנים 2010, 2011, 2012, 2013, 2014, 2015, 2016, 2017, 2018, 2019 ,2020 ,2021-2022 ו-2023.

[ספריית קולג' סיינט גו'ן הישנה, מאת CharlieRCD, רשיון CC BY-SA 3.0]

הנהם חמשת הגיבורים.

מקום חמישי:  גנב האמנות (The Art Thief) – מייקל פינקל.

מקום רביעי: Chip War – כריס מילר.

מקום שלישי: The Anthropocene Reviewed – ג'ון גרין.

מקום שני: לוגיקומיקס – דוקסיאדיס פאפאדימיטריו, פאפאדטוס ודי דונה.

מקום ראשון: Bad Blood – ג'ון קרירו.