המדף הז'אנרי: The Raven Scholar (מלומדת העורב) – אנטוניה הודג'סון

בראבו! באמת, מחיאות כפיים!

ב-The Raven Scholar אנטוניה הודג'סון משלבת שני תת-ז'אנרים ממכרים: תעלומת רצח בלשי וטורניר קיצוני בין הדמויות (כמו במשחקי רעב, מרד אדום או אינספור סרטי אנימה). לא רק שהיא מצליחה לשלב בין שתי העלילות בצורה חלקה, היא גם מוסיפה על זה, בלי לאבד דופק, עלילה פוליטית וסיפור אלים.

"מלומדת העורב", בואו נתרגם אותו ככה, הוא הוא ספר מצוין. הוא עבודת מחשבת של תסריטאות שמצליחה לטוות סיפור כמו רבת אמן שטווה מארג. הוא כנראה ספר שמתאים לרשימת הוואו שלי. אבל צריך לחשוב עוד רגע. כי יש רגעים שלמרות כל מלאכת המחשבת הזו – הספר עושה קצת יותר מדי.

אם הספר היה עומד בפני עצמו הייתי מעניק לו 9.5 מתוך 10 בלי לחשוב ומאיץ באנשים לקרוא. אבל הוא התחלה של סדרה, ויש לי חשש  מההמשכים. זאת הרי לא עומדת להיות סדרת ספרי פנטזיה בלשיים, וגם לא סדרת טורנירים בעולם פנטזיה. האם הודג'סון תצלח את המעבר ממבנה עלילתי ידוע וממכר לעלילה פתוחה? משחקי  הרעב [ביקורת ענתיקה] לא הצליחו בזה לדעתי. יותר לאחרונה, The Will of Many [ביקורת] כשל בנסיון.

א-בל! נכון לרגע זה  – The Raven Scholar הוא ספר פנטזיה מעולה. 2026 רק התחילה והוא כבר מועמד רציני לספר השנה שלי. הדעה שלי לא מקורית, זה ספר מאד אהוב הקהל ב-2025. אז אני רק יכול להצטרף למקהלת העורבים ולקרקר על בונבוניירה של ספר. תבניתי במידה, מקורי במידה, לא צפוי, דרמטי, מצחיק, חמוד ולפעמים אפילו מפעים.

בממלכת אורון מצאו דרך מעניינת להימנע ממלחמות ירושה. כל 24 שנים, בהנחה שהקיסר או הקיסרית הנוכחיים לא הלכו לעולמם מוקדם יותר, מתרחש טורניר בהשתתפות מתחרים מ-7 פלגים דתיים בממלכה. המנצח או המנצחת בטורניר מוכתרים לקיסרי האימפריה ל-24 השנים הבאות.

זאת שיטה קצת יותר הגיונית ממונרכיה שעוברת בירושה, אבל רק קצת. היא מזכירה סורטיציה, שיטה בה השליטים נבחרים באופן אקראי (כשההנחה היא שאין לנו שיטה מוצלחת לבחור שליטים – אז בואו סתם נקח מישהו ונקווה לטוב). האם היא פחות טובה מהשיטה הדמוקרטית? כנראה. אבל תראו את הסרטון הנהדר הזה של דורון פישלר לפני שאתם מחליטים סופית.

אם קראתם ספר פנטזיה בעשרים השנים האחרנות ברור לכם כבר שטורניר הירושה הוא בעצם תחרות ספורט אכזרית בצורה בלתי הגיונית. משהו שאף אחד לא היה מעלה על דעתו בעולם המודרני, אבל כיף לקרוא עליה בתור ספר. יותר מכיף: זה ממכר. כמו שמשחקי הרעב היה ממכר.

כדי לסבך את העלילה עוד יותר אחד – או אחת – המתמודדים נרצחים לילה לפני תחילת הטורניר. מה שמוסיף גם מתחרה אנדרדוג מפתיע שמחליף את הנרצחים, וגם עלילה בלשית.

אני כותב כאילו זאת לא חוכמה גדולה לקחת את שתי תבניות העלילה הכמעט הכי ממכרים שיש ולעשות מהם סיפור נהדר. אבל זאת בהחלט חוכמה גדולה. לא קל לכתוב ספר בלשי טוב (קראתי שמונה לאחרונה, ורק אחד או שניים היו מוצלחים). גם לא קל לכתוב ספר טור על טורניר דמיוני – יש מעטים כאלה. לשלב ביניהם בצורה כל כך חלקה? מישהו עשה את זה קודם? לא עולה לי כרגע בראש.

אם זה לא מספיק – חכו, יש לי עוד מחמאות – אז הודג'סון כותבת דמויות נהדרות, סצינות שכל כך טבעיות עד שנדמה שאתם ממש שם, שולטת בקצב העלילה ביד אמנית – ומצליחה גם לשזור לתוך כל זה עלילת מסגרת גדולה שאמורה להמשיך את הסדרה. היו רגעים במלומדת העורב שיותר משנהניתי – פשוט נפעמתי. נפעמתי מיכולת התסריטאות והכתיבה.

הסייג, הדי גדול, זה שהספר ממשיך אחרי שהטורניר והעלילה הבלשית נגמרת. הוא מנסה לסגור קצוות בשאר העלילות ואז לפתוח המשך לספרים הבאים. זה נחמד, כתוב מעולה, אבל גם הרבה פחות ממכר. היות ואני מנחש שהספרים הבאים לא ישתמשו במבנה של טורניר והם גם לא יהיו ספרים בלשיים, אני בהחלט חושש שהם לא ישמרו על רמת העניין של הספר הראשון. כאמור, כבר נכוויתי בעבר.

זהו ספר הפנטזיה הראשון של אנטוניה הוג'סון – אבל לא הספר הראשון שלה בכלליות, ואפילו לא הספר הבלשי הראשון שלה. קדמה לו סדרת ספרים בלשיים בשם תומאס הוקינס על בלש לונדוני במאה ה-18. לכן זה גם לא מרגיש כמו ספר ביכורים. זה ספר מלוטש מאד, גם מהבחינה הבלשית. מבחינים בנסיון הכתיבה.

האם לקרוא אותו או לא? אם אתם כמוני, אוהבים לקרוא ספרי טובים ולא חשים צורך לסיים סדרה אם הרמה יורדת באמצע – אז כן, ברור. זה ספר נהדר. אם אתם מאלו שחייבים לדעת שהרמה נשמרת לאורך כל הסדרה – תחכו עד שיצא ההמשך. לא ברור עדיין אם זה יקרה ב-2026 או 2027. אבל אני מבטיח ביקורת זמן קצר לאחר הפירסום.

נ.ב: אחרי שנים רבות בהם לא מצאתי ספרי פנטזיה בלשית מוצלחת, בשנים האחרונות נופלים עלי כמה כאלה. אני מדבר על הספר הנוכחי, על הספרים של רוברט בנט ג'קסון [ראשון, שני] – אבל גם לספר נוסף עליו, אינשאללה, ביקורת עוד שבועיים-שלושה.

[The Raven Scholar – אנטוניה הודג'סון, 643 עמודים שמרגישים כמו פחות, 2025]