יומיות 29.03.2026: להטביע מכשפה פולניה

פורסמה אתמול ביקורת על מלומדת העורב. אחד מספרי הפנטזיה אהובי הקהל ב-2025 – ובצדק.

האתר הפך לכמעט אתר ביקורות ספרים לאחרונה וקצת פחות השאר. יש לזה שלל סיבות ותירוצים, לא נכנס אליהם. אני מקווה לחזור בקרוב לאיזון של מגוון נושאים.

1. מדי שנה בסוף החורף נפגשים ילדי פולין, והמבוגרים הילדותיים, לעשות תהלוכה עד שפת נהר או אגם. הם מביאים איתם בובה שבנו מקש וסמרטוטים. לבובה קוראים מזא'נה (Marzanna), בת דמותה של אלה סלבית פגנית. על פי המסורת, מדי שנה בסוף החורף, מתה מז'נה כדי לפנות את מקומה לאלת האביב.

המהדרין שרים שירי פולקלור מסורתיים בזמן הצעדה לנהר. בסוף המצעד הם, על פי רוב, מציתים את הבובה באש, ומשליכים אותה לנהר. ככה:

המנהג של השלכת בובות מז'אנה לנהר הוא מנהג עתיק. אם אי פעם היו לו סיבות דתיות הן אבדו בערפל ההיסטוריה. כיום הוא פולקלור חביב שמועבר מדור לדור, והזדמנות ליצור תעסוקה לילדים בסוף חורף פולני מעייף.

בונוס: שיר מטאל פולני על מז'אנה:

2. כמות המשחקים שאפשר לעשות על השנים האחרונות בישראל היא אינסופית. משחקי אימה, הישרדות, משחקים פוליטיים או צבאיים.

ניר צנזנה ואור רוזנפלד יצרו את Run!: משחק על החוויה הישראלית של בריחה מאיומים בלתי פוסקים. מדובר במשחק ארקייד קלאסי. פשוט מאד, ממכר כנהוג בז'אנר. המקוריות בו זה האמירה על חוסר ההגיון שזה החיים בישראל הנוכחית.

3. הרשימה הראשונית של ספרי המקור הזכאים להתמודד על פרס גפן פורסמה לעיון הציבור.

מדובר בכל הספרים הספקולטיביים (מדע בדיוני, פנטזיה, אימה וכל מה שכולל דמיון) הישראליים שיצאו בעברית ב-2025 . פעם זאת הייתה רשימה שדחסו אליה בקושי רב כמה ספרים בודדים. השנה יש בינתיים 82 ספרים מועמדים, כשמאז פירסום הרשימה ספרים ירדו, וחזרו, ונוספו ספרים נוספים. יש אקשן.

העליה הדרמטית במספר הספרים המועמדים משנה לשנה נובעת, ככל הנראה, מהקלות שבהוצאה עצמית של ספרים (כך לפחות ע"פ מומחה האתר לעניין, כרמי כרמי). קרוב לחצי מהרשימה מורכבת מספרים בהוצאה עצמית לגמרי, בעוד שספרים רבים נוספים מגיעים מהוצאות כמו ניר או אופיר, שמציעות לכל אחד לפרסם ספר תמורת תשלום.

יהושע פול פירסם ניתוח עמוק – ומומלץ מאד לקריאה – של הרשימה. לדעתו הסיבה להורדת הספרים הזמנית הייתה שהם לא עמדו בתקנון, למשל, לא כללו עריכה ספרותית – ואז הם חזרו כי ועדת הפרס קשובה לקולות הציבור. הועדה עצמה הוסיפה בפוסט עצמו לאחר הפירסום שהיא "תדון ותבהיר את הקרטריונים להכללה ולפסילה". שזה יפה מאד. מילים חמות לכל העוסקים שם במלאכה על המקצועיות בהובלת תהליך נפיץ כל כך.

82 ספרים בשנה אחת זה המון. הרבה יותר מדי. אני לא חושב שהקהל הישראלי יכול לעכל את זה, ומתישהו ההצבעה למועמדים הסופיים יכולה להפוך לתחרות "למי יש יותר חברים".

הכמות כנראה תלך ותגדל כי – תקראו לי פסימי, תקראו לי ריאליסט – אבל AI. הרבה יותר קל שיהיה לך רעיון לספר מאשר אשכרה לכתוב ספר. אולי יקח עוד כמה שנים עד שזה יקרה, אבל מתישהו אנשים יתחילו להשתמש ב-AI כדי למלא את הפער הזה. האם מישהו רוצה לקרוא את זה? מסופקני. אבל האם קל להבדיל בין ספר של סופר אנושי גרוע לבין יצירת AI? קשה, קשה מאד.

פתרון מושלם למצב? אין. הייתי כנראה מפריד את ספרי הילדים והנוער לקטגוריה נפרדת, זה קהל שונה לגמרי. אבל ספרים בהוצאה עצמית? זאת שאלה הרבה יותר מורכבת. המטרה של פרס גפן, לדעתי, צריכה להיות לכלול כל ספר שמספיק אנשים בלתי תלויים (כלומר, בלי קשר לסופרים) קראו וממליצים עליו. אחרת, בדינמיקה הנוכחית, נסיים עם כמות ספרים שמוציאה את הטעם מהפרס. אנחנו כבר קרובים לזה כיום.

אבל איך לפתור את זה? הצעות יש לי. פתרונות ברורים אין. זה מצב שמצריך ניסוי ותהייה, וגם הבנה של מה יתקבל בקהילה ומה יגרום לשערורית אינטרנט.

בונוס: כרמי כרמי סקר שנה שעברה את כל המועמדים לפרס גפן [חלק א', חלק ב']. אז היו "רק" 35 מועמדים וכולנו אמרנו "וואו!, איך הוא הצליח לקרוא הכל?!".

4. מרגרט וייס וטרייסי היקמן הודיעו על ספר חדש של רומח הדרקון שיצא בקיץ הקרוב. מדובר בצמד שהמציא את עולם רומח הדרקון וכתב את שתי הטרילוגיות הראשונות בו. זה הספר ה-18 שהצמד כותב בעולם הזה, והספר ה-150 בסדרה כולה.

צפריר גרוסמן, המומחה הישראלי לענייני רומח הדרקון, מוסיף פרטים נוספים.

5. נועה ליברמן-פלשקס מינפה את החרדות לקריקטורה – אם המילה מתאימה לזה – מקסימה.