יומיות 01.04.2026: שום הדב והאתיקה של שיחות של סוכני AI

ליל הסדר שמח!

אתמול פורסם פוסט על אחת הבעיות הפתוחות החביבות עלי ביותר במתמטיקה: השערת הרץ הבודד. זאת בעיה מקסימה שמחכה לפתרון כבר יותר מ-60 שנה. היא מקרה קלאסי של בעיה שקל להבין, אפילו בלי להיות מתמטיקאי, אבל קשה מאד לפתור. הפוסט נכתב בגלל התקדמות שהייתה לאחרונה בפתרון הבעיה אחרי יותר מעשור.

1. אנחנו נמצאים בעיצומה של העונה הקצרה מאד של צמח התבלין "שום הדוב". אני גיליתי אותו דווקא תחת השם הפולני הקליט: צ'וסנק נייבידז'בי (czosnek niedźwiedzi). משתמשים הרבה בצורה היבשה שלו במרקים ונזידים פולניים, אבל השימוש בעלים הטריים נדיר יותר. למה? כי קשה להשיג אותם.

לא רק שהעונה של השום הדובי קצרה, חודש וחצי בערך, הוא גם הוא צמח תבלין מוגן חלקית. אסור לקטוף אותו בטבע, אלא אם כן יש לכם רשיון מיוחד או אתם באחד האיזורים המועטים בפולין בהם זה מותר. קשה לקנות שום דובי בשווקים. שבוע שעבר מצאתי בשוק בשכונה רק שני צרורים שלו.

יש לעשב הזה יותר שמות מלירושלים. "שום הדוב", השם החביב עלי, הגיע למשל בגלל שדובים אוהבים לאכול את הפקעות שלו. אבל גם פרות מחבבות אותו! לכן יש שקוראים לו "הכרישה של הפרות". זה עשב ותיק במטבח האירופאי. יש עדויות שקהילות ציידים-מלקטים כבר השתמשו בו, הוא היה חלק מהמטבחים הקלטים והרומאים והוא אחד מארבעת מיני השום שהבוטניקאי היווני הקדום דיוסקורידס ציין.

מה עושים משום הדב? שנה שעברה הכנתי ממנו פסטו. יצא מדהים: חזק, עשיר, שומי ועשבי מאד. השנה רציתי להיות מקורי יותר. לכן הלכתי על מתכון של פטאייר פלאחי: כזה של בצק דק ומדופדף עם הרבה עלי זעתר בפנים – רק שבמקום עלי זעתר הכנסתי את שום הדב:

זה נסיון ראשון שלי להכין פטאייר בסגנון הזה, אז התוצאה בהתאם: לא סופר אסתטית והבצק לא דק מספיק. אבל מה שיותר חשוב – השום הדובי השתלב כה מושלם במתכון שלרגע אפשר היה לחשוב שהוא מגיע בכלל מהמזרח התיכון.

יש הרבה מתכונים פולניים עם שום הדב טרי. הרשימה פה כוללת חביתות, פשטידות – ומה שהכי מסקרן אותי: מרק שום ירוק. איזה מאכל שלא תעשו עם העשב הזה הוא תמיד יעניק לו צבע ירוק חזק, וטעם עז ועשיר שרק עשב שנמצא באיזור הגידול הטבעי שלו בעונה הנכונה יכול לספק.

2. גיליתי במסטודון את הקריקטוריסט ההולנדי עטור הפרסים צ'ירד רויארדס. ממליץ לעקוב אחריו ולבדוק את האתר שלו. הנה עבודה לדוגמא שלו: מה השתבש במהפיכת הרובוטים?

3. רועי צזנה פירסם בפייסבוק ידיעה על אדם שרצה לברר את המחיר הממוצע של כוס גינס  באירלנד. לא היה על זה מידע ציבורי, הוא יצר סוכן AI שביצע יותר מ-3,000 שיחות ובירר בכל פאב את המחיר. הסיכום של צזנה של האירוע מאד אופטימי:

"קודם כל, סוכנים מתחילים לדבר עם אנשים דרך הטלפון, ומסיבה טובה. לא רק שהם זולים יותר מסוקרים אנושיים, אלא שהם גם נתפסים כאמינים כמו בני-אדם. הנסקרים מספקים תשובות ארוכות יותר כשהם מדברים עם בינות מלאכותיות, מאשר עם בני-אדם.

שנית, אנשים אינם תמיד מבינים בקלות שהם מדברים עם בינות מלאכותיות. מתוך תמלילי השיחות אפשר להבין שרבים מהנסקרים של קורטלנד לא קלטו בכלל שהישות בצד השני של הקו אינה בשר ודם. הם הזמינו את הסוכן לבקר בפאב ואפילו הציעו לסבסד לו את הבירה אם היא יקרה מדיי עבורו. הוא סירב בנימוס.

שלישית – והחשוב ביותר – הסיפור הזה ממחיש מה יכול אדם בודד לעשות בתקציב מינימלי. בעבר היה צורך בארגונים שלמים כדי לסקור את מצב השוק ולאמוד את מחירי הסחורות, המצרכים והשירותים. היום? צריך רק אדם אחד שמתעניין בנושא, והוא מסוגל לעשות עבודה של ארגון ביום אחד."

הסיכום שלי פחות אופטימי. בעיני, מאט קורטלנד, שביצע את הפרויקט, עבד על אנשים. הוא גרם להם לחשוב שהם מדברים עם בני אנוש ולא עם מכונה. במקום לנזוף בו – זה דבר לא אתי ומגעיל לעשות – אנחנו מאלילים אותו. זה מרגיש לי קצת "חחחחח איך הוא סידר אותם חחח" ילדותי.

מה שהוא עשה זאת לא חוכמה גדולה. הסיבה שאני, והרבה אחרים, לא נעשה את זה היא בגלל שזה לא נחמד. לא בגלל שאנחנו לא יודעים להשתמש בסוכנים. אם אנחנו לא רוצים לבזבז זמן להתקשר לפאב אירי, למה שנבזבז את זמנם בלדבר עם המכונה שלנו שמעמידה פנים שהיא אנושית? הזמן שלנו יותר חשוב משלהם?

למרות ש-AI שימושי לי בהרבה דברים, הוא גם מפחיד אותי. לא מפחיד בקטע של יחליף את העבודה שלי או ייתר אותי, אלא בקטע של איך אנשים אחרים יבזבזו את זמני בעזרתו. יוציאו את העוקץ מפעילויות אנושיות שאני נהנה מהן: קריאה בפורומים, דיוני רשת – וכן, גם לדבר עם סוקרים אנושיים מדי פעם. זה ילדותי בעיני להשתמש במכונה לענות כאילו שהיא בן אדם.  אתם יכולים לעבוד עלי עם מכונה. אבל זה אומר יותר עליכם מאשר עלי או על המכונה.

התוצאה מבחינתי היא שכבר עכשיו כשמתקשר אלי משהו עם דיבור "מקצועי" מדי אני חושד שזה אולי סוכן ומתנהג בהתאם. רק אתמול התקשרה אליה אשה מדירת תיירות שאני משכיר. האם היא הייתה סוכן או אישה מקצועית שמדברת באנגלית מושלמת מנומסת? מי יודע?

4. ז.ב סטיל (Z.B. Steele) הוא מבקר ספרים בהוצאה עצמית במגזין Grimdark. כחלק מהעבודה הוא קורא המון, מלנתלפים, ספרי מדע בדיוני ופנטזיה בהוצאה עצמית. בגלל שתמיד מבקשים ממנו המלצות לספרים, הוא פירסם ברדדיט פוסט עשרת ספרי האינדי שאני הכי ממליץ עליהם (בז'אנר המדע בדיוני ופנטזיה).

5. באיחור אופנתי(?) של שבעה חודשים(!) אני חייב לשתף את הטריילר לעונה הרביעית של Educating Yorkshire. זה הדבר הכי מתוק שתראו השבוע. ולא, לא צריך לדעת מה קורה בשאר העונות; זאת תוכנית ריאליטי.

6. נעה כ"ץ פירסמה פוסט בשם: "מהו הבסיס להצלחה ביצירת פרויקט קומיקס ארוך? – אני אגיד לכם". הכותרת אומרת מספיק, נכון?

7. שני ספרים שהתחלתי לקרוא והפסקתי אחרי 10%-20%. אחזור אליהם רק אם מי מהקוראות תגיד שהם מדהימים בעיניה:

– Exodia מאת סת' דיקנסון (נזנח אחרי בערך 50 עמודים). סיפור על אישה כורדית בארה"ב שיום אחד פוגשת חייזרית בפארק. אף אחד לא יכול לראות את החייזרית חוץ ממנה. זה מתחיל כמו קומדיה רומנטית אבסורדית, אבל הבנתי שבהמשך זה נהפך למשהו קצת אחר.הכתיבה חביבה וקולחת, אבל מדובר גם בספר של 532 עמודים, וסתם "חביב וקולח" בלי שום מטרה לא מספיק לגרום לי לקרוא כמות כזאת של עמודים.

– The God of the Woods מאת ליז מור (נזנח אחרי בערך 80 עמודים). זוכה Goodreads בקטגוריית ספרי מתח ובלשים ב-2024. על פניו ספר שהייתי אמור למות עליו: תעלומת העלמותה של נערה מבית עשיר במחנה קיץ קריפי ב-1975. הרבה פולקלור אימה אמריקאי של עיירה קטנה. אבל יותר משהספר מתמקד בתעלומה הוא מתמקד בהיסטוריה של הדמויות, הבעיות הרגשיות והנפשיות שלהן והדינמיקה המוזרה ביניהן – והאמת היא שאף אחד מהדברים האלה לא נעשה בצורה מקורית או מעניינת בעיני. כמו ב-Exodia גם פה יש בעית אורך: אני יכול לזרום עם זה 300 עמודים, אבל 492 זה יותר מדי.