פוסט-טראומה טכנולוגית והצפנה קוונטית

הקדמה: עולם פוסט טראומטי
ב-2006 או 2007, לא בטוח, חזרתי מטיול באירופה. יצאתי לטיול בלי לדעת מה זה פייסבוק וחזרתי לעולם בו לכולם יש פייסבוק. תוך חודשיים העולם השתנה. הרגשתי כמו פרנהיים של ש"י עגנון: חוזר הבייתה מהמלחמה ולא מזהה את המקום שעזב.

העולם משתנה מהר יותר מפעם. סופר המדע בדיוני צ'רלס סטרוס מדבר על זה בהרצאות שלו. לפני מאות שנים יכולת להיות די בטוח שהעולם בו תמות יהיה דומה לעולם בו נולדת. ב-2006 העולם השתנה תוך חודשים ספורים. וזה הולך ומאיץ. השנה היא 2026 ואני לא יכול להבטיח לכם שהעולם עוד שבוע יהיה זהה לעולם שלכם עכשיו.

שני אירועים תרמו להרגשה הזאת  בעשור הנוכחי: הקורונה וה-AI. הקורונה- כי בין רגע התהפכו חיינו ו"נכלאנו" בבית. מגיפות פעם היו יותר איטיות. ה-AI כי יום אחד הוא לא היה פה, ואז יום אחרי זה היה בכל מקום. השינויים המהירים גרמו להרבה אנשים לצאת מאיזון. איבדנו תחושת שליטה, אמון ובטחון.

התחושה שהעולם יכול להשתנות בין רגע לא חדשה לישראליים. אנחנו חיים במנטרה הזאת מאז שנולדנו. כמה פעמים בחיי חששתי, פחד אמיתי, לחיי או לחיי הקרובים אלי? המספר קטן אמנם – אבל הוא קיים וגדול מפעם אחת. האירועים האלה גרמו לכך שאני תמיד משאיר עתודות אנרגיה. אני לא משתכר עד הסוף ולא מתיש את עצמי סתם ככה.

אחת המחשבות הראשונות שהיו לי ב-7 באוקטובר הייתה "איזה מזל שישנתי טוב הלילה". כי גם לפני שגילינו את גודל האסון כבר היה ברור שמחכה לנו יום ארוך. אני חי בפסיכולוגיה שהגוף תמיד צריך להיות מוכן לזה שיעירו אותו למצב חירום ב-4 לפנות בוקר.

זה הבדל עצום בין הפולנים והגרמנים שמתישים את עצמם באופן רגיל. הם יודעים שאיש לא יטריד את זמן השיקום שהם צריכים.

[מחשב קוונטי של IBM מ-2018, CC]

הצפנה פוסט-קוונטית: הקדמה
השינויים המנטאליים האלה של העולם מתכנסים לטכנולוגיה המאד מוזרה שנקראת מחשב קוונטי. מדובר במחשבים שמשתמשים במכניקה קוונטית כדי לעשות חישובים שנראים דמיונים במחשבים ה"קלאסיים" של היום. עוד אין מחשבים קוונטים בעולם. יכול להיות שאף פעם לא יהיו. אבל כמה פריצות דרך בשנים האחרונות גורמות לאנשים להאמין שלא רק שבסוף יהיו מחשבים קוונטיים – אלא שהם כבר מעבר לפינה.

(טכנית, כבר כיום יש מחשבים קוונטים, אבל הם באיכות נמוכה שנדמה שלא נותנת להם עליונות על פני המחשבים הרגילים)

הרבה מפרוטוקולי ההצפנה שאנו משתמשים בהם לא יהיו רלוונטיים ברגע שמחשב קוונטי יבנה. לכן קיים תחום שלם, הצפנה פוסט-קוונטית, שמפתח פרוטוקולי הצפנה שאפילו מחשב קוונטי לא יוכל לפרוץ.

פריצות דרך בהצפנה פוסט-קוונטית
שני מאמרים פורצי דרך התפרסמו שבוע שעבר בהצפנה פוסט-קוונטית. הראשון הוא של סטארטאפ סודי, Oratomic, בהשתתפות חוקרים מאוניברסיטת Caltech.  הם הראו איך אפשר להשתמש במשהו כמו 25 אלף qbit פיזיים (המקבילה של ביטים בעולם המיחשוב הקוונטי) בשביל לפרוץ חשבונות ביטקוין. ההערכה הקודמת, רק בשביל שתקבלו סדר גודל, הייתה של מליוני qbits פיזיים.

פריצת הדרך השניה באה מגוגל: הם הצליחו להוריד את מספר ה-qbit הלוגיים (שזה שונה מ-qbit פיזיים) שצריך כדי לפרוץ את ביטקוין ואת'ריום. האלגוריתם החדש שלהם צריך "כולה" אלף qbit לוגיים כדי לפרוץ את החתימות הקיימות.

אם נשלב את שתי התוצאות האלו ביחד הן חוסכות בערך שנה מזמן הפיתוח של מחשבים קוונטיים עד שיוכלו לפרוץ את ביטקוין. אבל השאלה היא חוסכות שנה מכמה זמן? והתשובה היא שאף אחד לא יודע. יכול להיות שאף פעם לא נגיע לנקודה שבה האלגוריתמים האלה רלוונטיים ולכן זה חוסך שנה מאינסוף זמן.

החדשות האלו גרמו לסערה בעולם הפוסט טראומטי שלנו. פעם היו מקבלים אותן בשיוויון נפש: כשיגיע – אם יגיע – מחשב קוונטי חלש, נתחיל לעדכן את המערכות שיתאימו למחשב חזק. אבל כיום יש פאניקה בתחום. כולם התרגלו ששינויים פורצי דרך קורים מהיום למחר. כל אפשרות, תיאורטית ככל שתהיה, הופכת לאיום בעולם מהיר כברק. כל איום הופך לפאניקה.

הקול השולט, להרגשתי, הוא קול הפאניקה הנרעש. אנשים שקולים ורגועים בדר"כ שלחו לי הודעות סנסציונליות בצורה לא פרופורציונליות על שני המאמרים האלה. אני לא מדבר רק על התוכן שלהם, אלא גם על הצורה. ביטויים כמו "What the fuck?" ו-Mind blowing. אפילו השקול באדם כבר לא יכול להשתמש במילים "שקטות" כיום. תראו, למשל, את הפוסט הנרעש של Justin Drake, חוקר נחשב ומוערך. הוא מעריך שה-q-day, היום בו מחשב קוונטי ייתר את המחשב הקלאסי, יגיע ב-2032, ואולי עוד לפני.

קולות הרבה יותר שקטים יש לנו מהצד הישראלי. סקוט אהרונסון, האמריקאי-יהודי (ןישראלי? או עם קשרים חזקים לישראל) כתב שני פוסטים שקולים אחרי פירסום המאמרים. האחד על המאמרים עצמם, והשני על דיונים על מחשבים קוונטיים באופן כללי. ה"בעיה" שאהרונסון מסרב לתת תחזיות לעתיד – ובצדק. אבל זה לא מה שהעולם רוצה.

אריאל גביזון, אחד האנשים הבולטים בקריפטוגרפיה וספציפית ב-zero knowledge proofs (פוסט שלי על זה) הגדיל ואמר: הפאניקה שלכם מיותרת! לא ראוי שנחכה שגוגל יצליחו לפרוץ 6 ביטים (משהו חסר משמעות פרטית) לפני שנתחיל להיכנס לפאניקה על זה שהם אולי יוכלו לפרוץ בעתיד 256 ביטים? הוא השווה את הפאניקה הזאת לפאניקה שליוותה את הימים הראשונים של הקורונה. כמה אתם מוכנים להקריב כדי להגן עליכם מאיום פוטנציאלי שאולי לעולם לא יגיע?

פעם התשובה הייתה, "מעט. כשזה יגיע, נתמודד עם זה". אבל בעולם פוסט-טראומטי טכנולוגית זה כבר לא עובד ככה.

בונוס: הטריק של גוגל בפירסום התוצאות
גוגל לא פירסמו את האלגוריתם החדש שלהם. במקום זה הם פירסמו הוכחה שיש להם אלגוריתם חדש. הם השתמשו בשביל זה ב-zero-knowledge proofs, שזאת שיטה להוכיח שאתם יודעים משהו בלי לגלות מה המשהו הזה (כבר קישרתי שתי פסקאות למעלה לפוסט שלי על זה, אבל הנה שוב).

מתי הייתה הפעם האחרונה שמתמטיקאיים הוכיחו שהם יודעים משהו בלי לגלות מהו? יש לזה תקדימים במאה ה-16 בערך, כשמתמטיקאיים הוכיחו את הידע שלהם לפתרון של משוואות בלי לגלות מהו. אבל במאות שנים האחרונות זה לא קרה כל כך.

למה גוגל פירסמו את זה ככה? הם טוענים שבשביל להיות אחראיים. כדי שאם מחר פתאום יומצאו מחשבים קוונטיים, אז הראשונים שתהיה להם גישה לזה לא יוכלו להשתמש באלגוריתם של גוגל כדי לפרוץ את ביטקוין.

לי, ולהרבה אחרים, זה נראה כמו פאניקה מיותרת. גם אם מחר יומצאו מחשבים קוונטיים, הממציאים יהיו גופים כל כך חזקים שתהיה להם גישה לאלגוריתמים החדש של גוגל. אבל יותר הגיוני שיעברו שנים עד שיומצא מחשב קוונטי – ועד אז או שהאלגוריתם של גוגל ידלוף, או שמישהו אחר ימציא אותו מחדש. ברגע שאנשים יודעים שמשהו אפשרי הם מהר מאד מגלים דרכים נוספות לעשות אותו.

אני יודע מעט מאד על מחשבים קוונטים ועל הצפנה פוסט-קוונטית. העניין שלי בחיים הוא או בדברים שהם תיאורטיים לגמרי (כמו, תיאוריה חישובית) – והצפנה פוסט-קוונטית היא לא כזאת. או בדברים שהם מעשיים מאד, כלומר, שאני יכול להשתמש בהם מחר כדי לבנות משהו – והצפנה פוסט-קוונטית לא כזאת.

אבל לאמר לכם שההייפ לא עובד עלי? הוא עובד. אני מוצא את עצמי יותר ויותר רוצה לשבת ולהקדיש את הכמה שבועות שצריך כדי ללמוד את התחום. אולי אפילו השנה.