יומיות 14.04.2026: אלבום קונספט ישראלי בלשי

מוקדם יותר השבוע פורסמה ביקורת על Theft of Swords: ספר שמאגד את שני הספרים הראשונים (מתוך שישה) בסדרת תגליות רייאיריה. מדובר בספר פנטזיה מסורתי מעולה. נהניתי מאד. כמה אנשים פה עדיין קוראים פנטזיה מסורתית כזאת חוץ ממני?

1. רקמות הוציאה אלבום חדש, בהלת הדיוקן. הנה התיאור שלהם:

"בעיר המתאוששת ממגפה, נעלמת נערה. נלקחה על ידי שיר, כך נטען.

בלש נשלח לחפש אותה, אבל בחקירתו הוא מגלה שהתעלומה האמיתית היא זהותו שלו. יש לו זכרונות מזויפים, ועד שלא תיפתר חידתו שלו, לא ימצא תשובה להיעדרות הנערה."

מקסים.

רקמות הוא פרוייקט של חיים רחמני ושמעון אדף, האחד המוזיקאי, השני סופר. רקמות מתמחה בחיבורים בין מוזיקה לספרות, ועל כן אלבום הקונספט הזה מבוסס על עלילת הרקע של ספר השירה ״משא ניסן״ (פרדס, 2023) של אדף. לשירים יש מבצעים שונים, והשמות שלהם קשורים לעלילת הסיפור. הנה למשל השיר השלישי, "זמן", שנקרא גם "הבלש מבקר אצל אם הנערה":

פעם היו הרבה פרוייקטי מוזיקה אמנתיים בעברית. אני מניח שגם כיום יש, אבל אני לא מכיר אותם. אני כבר לא גר בת"א. אם יש סצינה אלטרנטיבית תוססת שחיה אונליין – לא מצאתי אותה. אפילו סקירה או ראיוון על בהלת הדיוקן לא מצאתי.

לכן אני צורך תרבות ישראלית אלטרנטיבית של "זקנים". של אנשים בגילי, פלוס מינוס עשור. של אנשים שהיו פעילים כבר לפני 15 שנים, בתקופה בה אני חייתי את הסצינה המחתרתית של ישראל. אנשים שאני יודע שקיימים וקל לי לעקוב אחר פועלם.

קניתי את בהלת הדיוקן בבנדקמפ. זה האלבום הישראלי ה-25 שאני קונה שם בשנים האחרונות. מצד אחד זה משמח אותי: אני תורם לאמנים מקומיים ומקבל יצירות נהדרות כמו זו. מצד שני, חסר לי איזון: אני רוצה לצרוך תרבות ישראלית מחתרתית חדשה, אבל אני רוצה שגיל האמנים יהיה לפעמים מעל ארבעים,ולפעמים מתחת ל-25.

בונוס: הייתה כתבה על האלבום הקודם של רקמות מ-2019, "השירים של דליה שושן", במדור המוזיקה של ואללה.

2. איפה יש תוכן כיום על מוזיקה בעברית? הכוונה היא על מוזיקה מחוץ למיינסטרים. מגזין קולומבוס מדהים כמובן. רדיו הקצה הוא מגדלור באפלה. יש את אפליקציית ג'וזי החדשה בה אפשר לעקוב אחרי המלצות מוזיקה של אנשים. היא לא בעברית, אבל הבנתי שהיא מקוטנר אז זה רלוונטי.

וחוץ מזה… וחוץ מזה… הממ. לא בטוח. אני לא בטיקטוק אז אולי שם. אני פחות בהיפ הופ ואני יודע ששם יש מחתרת תוססת כבר מלא שנים. אני לא בנוסטלגיה כי יותר כיף לזוז קדימה.

3. ב-1930 צייר ג'רו הס מפה דמיונית שנקראת "בארץ הדמיון" (תרגום חופשי של The Land of Make Believe). היא מציגה מקומות מיותר מ-50 יצירות ילדים. כללתי את התמונה פה, אבל מומלץ לקרוא את המאמר הזה על היצירה. לא רק שיש שם גירסא גדולה יותר שלה, הוא גם מספר את הסיפור מאחוריה.

4. רוויטל סלומון מספרת סיפור משפטי מודרני של עולם משחקי המחשב. איך מנכ"ל מרושע למדי הפסיד במשפט בגלל שהוא התבסס על עצות מ-chatGPT.

5. פיירפוקס הוסיפו את האפשרות לפצל את המסך ולהציג טאבים אחד ליד השני. שזה טוב מאד! אבל אין לזה שום קיצור מקלדת – שזה גרוע מאד והופך את כל העסק לכמעט לא שימושי עבורי.

6. דובי שרגא, שאני מכיר מעולם הבלוגים כבר איזה 20 שנה, יצר – או יותר מדויק vibed (עם AI) אפליקציה וובית ש"שעושה עריכה בסיסית לקבצי אודיו והמרה בין פורמטים, והיא עושה את הדברים האלה מקומית, על המחשב של המשתמש, בחינם ובלי פרסומות". נשמע שימושי מאד ויכול להיות שאפילו אני אזדקק לזה מתישהו.