יומיות 09.05.2026: הוגו פוגש משחקי מחשב

מוקדם יותר השבוע עלה פוסט עם עדכונים על האתר ובכלל לרוח התקופה. הוא הגיע אחרי הפוגה של בערך שלושה שבועות. יכול להיות שבכללי ימשיך להיות פחות פעיל במאי-יוני, טרם החלטתי. אם כי ביקורות ספרים אני דווקא כן רוצה להעלות יותר.

1. טי. קינגפישר, כן, זוכת פרס הוגו על הספר Nettle & Bone [ביקורת], כן, מחברת Paladin's Grace שמאד אהבתי [ביקורת] – תכתוב את הספר הבא שמבוסס על סדרת משחקי המחשב Baldur's Gate. כאילו, מה?!

ספרים שמבוססים על יצירות קיימות הם בדר"כ יותר מסחטות כסף מנסיון ליצור אמנות. סופרים בקליבר של קינגפישר לא מגיעים אליהם – ע"פ רוב. אבל שום דבר לא "רגיל" כנראה כשמדובר בסדרת Baldur's Gate, וספציפית במשחק השלישי שלה (שהספר קשור אליו). Baldur's Gate 3 זכה לפני שנתיים בכל פרס אפשרי בתעשיית משחקי המחשב. החברה הבלגית שיצרה אותו, לאריאן, נחשבת לדוגמה ומופת בתעשיה לאיך עושים דברים נכון.

לספר של קינגפישר קוראים Astarion, והוא מבוסס על אחת הדמויות הראשיות במשחק. אני אישית לא שיחקתי בבולדר גייט 3, וקשה לי להאמין שאי פעם אשחק. משחקי תפקידים ממוחשבים זה לא כוס התה שלי, ובטח לא אחד שלוקח יותר ממאה שעות לסיים. למרות זאת אחזה בי התרגשות כשראיתי שקינגפישר נכנסת לעולם שלהם.

2. באיחור קל, כי..סיבות.. הנה התמונה הנהדרת לכבוד יום העצמאות שפירסמו בקבוצת רטרו גיימינג בפייסבוק. אם אתם לא מזהים את הרפרנס כנראה שאתם צעירים מדי לזכור את משחקי הקווסט של שנות ה-90.

3. טור נהדר של דניאל לונדון דקל על למה לכולנו יש זכרון של דג זהב בעקבות מצב החירום המתמשך. ציטוט משם:

בשנות ה-90 פיתח הפסיכולוג החברתי הידוע אריה קרוגלנסקי, יהודי יליד פולין שחי ופעל גם בישראל וגם בארצות-הברית, את התיאוריה שנקראת "הצורך בסגירה קוגניטיבית". הרעיון שלו פשוט ומטריד בו-זמנית: בני אדם, כך טען, לא בנויים להישאר יותר מדי זמן בתוך סיפור פתוח. הם זקוקים להתחלה, אמצע וסוף. הצורך בסגירה הוא ביולוגי. יש גבול לכמות המשאבים הנפשיים שאפשר להשקיע בסטרס. הנפש מחפשת מנוחה והיא תמצא אותה. בין אם יש לה על מה להישען ובין אם לא.

4. פסטיבל הסופרים הבינלאומי בירושלים יתקיים ב-25-28 במאי במשכנות שאננים. יש שם שלל אורחים מסקרנים, תסתכלו פה על הרשימה המלאה. לו הייתי יכול להגיע – ולהוואי שיכולתי להגיע – הכי היה מעניין אותי לשמוע את ארי דה לוקה, ולו בגלל שספריו מתרחשים בעיר נפולין אהובתי.

5. יונתן קלינגר מציע להפסיק ליצור תוכן בידורי למשך עשור או שניים, או לפחות למשך שנתיים-שלוש. לא, הוא לא רציני, כלומר, יודע שזה לא יקרה – אבל הוא כן מעלה נקודה חשובה: יש לנו יותר מדי תוכן כרגע.  זה ברמה שאנשים רואים תוכן במהירות X2 כדי להספיק כמה שיותר. והוא לא מדבר על תוכן אמנותי עמוק, אלא על בידור לשמו. מישהו באמת צריך את הסרט החדש של מריו? האם לא מספיקים לנו מליון הסרטים באותה הרמה – או רמה יותר גבוהה – שטרם הספקנו לראות מהעשור הקודם?

מגילי המתקדם הגעתי למסקנה ששפע זה רע. אולי יש יוצאי דופן, לא בטוח, אבל בגדול זאת העמדה שלי לגבי עצמי.

שפע מוזיקה גורם לזה שאני מאזין לפחות מוזיקה מעניינת. שפע בירות בוטיק גורם שפחות איכפת לי מה אני שותה. לפני המעבר לברלין, בתל אביב, הלכתי הרבה להופעות וחקרתי אמנים מקומיים קטנים – כי לא היה הרבה וזה היה מרתק. אבל בברלין, עם עשרות או מאות הופעות ביום ואינספור אמניים מקומיים, הפסקתי לעשות את זה. שפע הופך אותי לאדם שחוקר לרוחב – מנסה לגעת בכמה שיותר – במקום לאדם שאני רוצה להיות – האדם שאני נהנה להיות! – זה שצולל לעומק בשביל איכות.

6. באיחור של ארבעה חודשים העלה matttttttt ביוטיוב (זה שם המשתמש, לא נתקעה לי האות t במקלדת) את סיכום ספרי הקומיקס הטובים ביותר ב-2025. זה כנראה הסיכום הטוב ביותר של קומיקס שנתקלתי בו, על כן הצפייה מומלצת:

בשני המקומות הראשונים זכו שני ספרים שקשה לי להתלהב מהם: Drome ו-Tongue's. שניהם ספרים שנראה שכוחם באמנות והרעיון שבבסיסם יותר מאשר הסיפור שהם מספרים, וזה פחות מדבר אלי – תהיה האמנות מדהימה ככל שתהיה.

את Drome לא קראתי, אז קשה לי באמת לבקר אותו. אבל את ההתחלה של Tongue's קראתי גם קראתי (ואז לא סיימתי). זה אוסף של חוברות שיוצאות כבר שנים, ומבחינת אמנות הן כנראה הישג יוצא דופן: עמודים מיוחדים, צורת מיוחדת – וסיפור "שאפתני" שמבוסס על סיפורו של פרומותאוס מהמיתולוגיה היוונית. אבל מבחינת סיפור? סוריאליזם לא מרתק.

Tongue's הוא ללא שום ספק ספר הקומיקס המהולל ביותר ב-2025. הלוואי שיכולתי להתאהב בו, נורא רציתי, אבל זה לא קרה.

7.  זה קרה באמצע אפריל, כשהאתר היה קצת בתרדמה. אוסקר שמידט, גדול הסקוררים אי פעם (סליחה לברון) הלך לעולמו. ההספד של עזי דן עליו מרתק.