המדף הז'אנרי: החוזה האחרון של איסאקו – פונדה לי

פונדה לי עשתה זאת שוב.

כבר שנים אני צועק שטרילוגיית Green Bone Saga של פונדה לי [ביקורות ספר 1, 2, 3], שידועה גם בשם טרילוגיית Jade City (על שם הספר הפותח בה), היא טרילוגיית הפנטזיה הטובה ביותר מהעשור הקודם. יש מצב שהיא טופ 3 בטרילוגיות הפנטזיה הטובות שקראתי אי פעם. עם דגש על טרילוגיות – לא סדרות עם מספר אחר של ספרים.

(טרילוגיות הפנטזיה האהובות עלי אי פעם. במקום הראשון: שר הטבעות, לא מאמין שזה ישתנה. במקום השני: לא בטוח למען האמת. אולי הרואים למרחק של רובין הוב, אולי הטרילוגיה הראשונה של The Black Company. אבל אולי טרילוגיית Green Bone).

טרילוגיית ה-Green Bone היא סיפור פשע מאורגן במדינת אי קטנה במזרח הרחוק. הייחוד בו? המאפיונרים הם אמני לחימה עם כוחות על. הטרילוגיה השתמשה בתבנית מוכרת (סיפורי עולם הפשע המאורגן) בתור עוגן לעולם מקורי של אמנויות לחימה וכוחות על. הספר השלישי והאחרון בטרילוגיה יצא ב-2021, ומאז (ועד שבוע שעבר) פונדה לי הוציאה רק סיפורים קצרים ונובלות. מתי יגיע הרומן הבא שלה? תהיתי, והאם הוא יתעלה לרמות של ה-Green Bone?

לפני שבוע יצא, סוף סוף, ספר חדש של פונדה לי: החוזה האחרון של איסאקו. הוא לא היה בכלל מה שציפיתי. למשל:
🪄 חשבתי שנקבל טרילוגית פנטזיה – במקום זה קיבלנו ספר מדע בדיוני שעומד בפני עצמו!
🪄חשבתי שיהיה רומן פשע מאורגן – במקום זה קיבלנו סייברפאנק,
🪄חשבתי שיהיה רומן אסייאתי, אבל זה ספר אמריקאי (כחלק מהגיבורים מגיעים מרקע אסייאתי, כמו פונדה לי עצמה, אבל הספר עדיין אמריקאי לדעתי)

מה שהכי מפתיע זה שהחוזה האחרון של איסאקו הוא ספר מדע בדיוני מצויין. איך היא עושה את זה? איך אותה אישה יכולה לכתוב גם טרילוגיית פנטזיה מופתית וגם ספר מד"ב מצוין? מה אפשר לצפות מפונדה לי בהמשך? רומן בלשי? דרמה היסטורית? ספר בישול?!

אם אתם חובבי מדע בדיוני – או סתם רוצים לראות מדע בדיוני מודרני מוצלח מהו – רוצו לקרוא את החוזה האחרון של איסאקו. הוא לא יצירת מופת, אבל הוא כן ספר מדע בדיוני ממש טוב שמראה את כל מה שיש לז'אנר להציע. אנחנו לא מקבלים הרבה ספרים מדע בדיוני חדשים ברמה הזאת, ולכן אופתע אם הוא לא יהיה גבוה בסוף השנה ברשימת ספרי השנה שלי.

איסאקו היא סמוריאית תאגידית בגיל העמידה. כן, מה ששמעתם, סמוראית תאגידית. מה עושה סמוראית תאגידית? את כל הדברים הלא חוקיים שחברה צריכה לעשות כדי להתקיים. זה אפילו לא מדע בדיוני. מצופה מהתאגיד המודרני שכדי להצליח הוא צריך להעסיק אנשים ששוברים את החוק. ע"ע כל חברות ה-AI בערך שסורקות את הבלוג שלי ושוברות את רשיון השימוש שלו ליטרלי מאה פעמים ביום.

(כסמוראית, יש לאיסאקו גם חרב. הסיבה שפונדה לי מצאה לזה היא שלכוכב בו איסאקו חיה יש בועת אטמוספירה מלאכותית שברירית. כדור של אקדח יכול לחורר אותה ולהשמיד את כלל תושבי הכוכב – לכן אסור שם רובים, ולאנשים יש חרבות.)

איסאקו חיה ועובדת, בעיקר עובדת אם נהיה כנים, על כוכב בשם Aquilo. הכוכב מנוהל כדיקטטורה תאגידית. מועצת המנהלים של התאגיד שולטת בכוכב. כולם, אבל כולם, חייבים לעבוד בתאגיד. ומי שלא עובד בתאגיד? הוא נטל על החברה ונדרש לעזוב את בועת האטמוספירה שלה (ואז למות תוך כמה דקות).

איסאקו כבר החליטה לפרוש – שזה אומר – למות. רק שרגע לפני הפרישה היא מקבלת על עצמה משימה אחרונה בהחלט, בלתי אפשרית בעליל, ועושה ככל יכולתה, בצורה מוגזמת, כדי להשלים אותה.

הדמות של איסאקו – שמבחינתה העבודה התאגידית היא החיים, ולהשלים את החוזה זה הדבר הכי חשוב בעולם – לא מופרכת מבחינתי. תקראו את הספר Careless People שמדבר על תרבות העבודה בפייסבוק, ותראו אנשים שעובדים משש בבוקר עד חצות; נשים שכותבות מייל עבודה בזמן הלידה של ביתם כי… קריירה. מספיק לראות צוותי מטבח מודרניים, עם טבחים שבאמת הורגים את עצמם כדי שהמנה תצא טעימה כדי להבין שהקרבת הגוף לעבודה היא קונספט חי ובועט.

יש שתי דמויות משנה נוספות בספר. שתיהן וורקהוליות. שתיהן סופרמן של המקצוע שלהן, כמו איסאקו. מצד שני, הספר חושף את הצדדים האנושיים של סופרמן. חוסר השינה, העייפות, הקושי להתרכז, הפגיעה הגופנית עם חומרים ממריצים וסמים כדי שלא ישימו לב בעבודה שאתם אנושיים. זה כל כך אבסורדי כשמסתכלים על זה מבחוץ, אבל אני מכיר הרבה, הרבה, אנשים שהם בתוך המירוץ הזה ולא מבחינים באיבוד הפרופורציות.

המסרים של החוזה האחרון של איסאקו מרומזים, זה חלק מהכתיבה היפה של פונדה לי. אז למרות שזה לא מודגש בבירור, נדמה לי שיש פה מסרים ברורים נגד קנאות תאגידים. נגד איבוד פרופורציה, וורקהוליזם ולאבד את עצמכם בתוך עבודה. נגד האדרת הבוס והאדרת התפקיד. אלו דברים שאני רואה שקורים אצל חברים יום-יום. אבל המסרים בספר כל כך עדינים שאני לא בטוח שהם יגיעו למישהו אלא אם כן הוא ידע לחפש אותם.

הז'אנר של גיבורת פעולה מזדקנת, כזאת שפעם הייתה הכי טובה במה שהיא עושה אבל כיום כואבות לה הברכיים – הוא על גבול הפיל גוד. בעיקר כשהיא יוצאת למשימה אחרונה כדי להראות לצעירים שהיא עדיין הכי טובה. זה כמו לראות את לברון ג'יימס קשישא קולע 25 נקודות כל משחק פלייאוף השנה. או את הגיבורים המזדקנים של יונה בודדה יוצאים להרפתקאת המערבון האחרונה שלהם. ז'אנר סופרמנים זקנים משלב נוסטלגיה עם גדולה וגם דרמה של סוף בלתי נמנע.

החסרון העיקרי בספר זה שהוא שהמדע בדיוני בו לא מקורי מדי. הקונספטים בספר הם אוסף רעיונות שנאספו מספרי מד"ב אחרים. אם העולם שלו מרגיש מוכר זה בגלל שכבר ראינו חלקים שלו בספרים בעבר.

אבל חסרונות בצד. בשורה התחתונה החוזה האחרון של איסאקו הוא ספר מדע בדיוני מצוין, והמלצת קריאה חמה לחובבי הז'אנר. כן ירבו כאלה ספרים.

[החוזה האחרון של איסאקו – פונדה לי, 528 עמודים, 2026]

נ.ב: איזה סופרים נוספים כתבו יצירות מצוינות גם של מדע בדיוני וגם של פנטזיה? אורסולה לה גווין, לויס מקמסטר בוז'ולד, ג'ורג' מרטין עולים לי כרגע בראש. זה הישג נדיר ששייך רק לשמות הגדולים באמת.