משדה תעופה רפאים בפולין ועד ממתקים פיליפיניים בישראל

נסעתי מורשה לתל אביב. זה ביקור קצרצר, כמה ימים בלבד. המסע התחיל בורשה, עם עצירת לילה בעיר ראדום, מאה קילומטר דרומית לוורשה. אחרי זה עוד הייתה המתנה ארוכה בלרנקה, קפריסין – ואז טיסה לישראל.

הסבתא הערמומית מראדום
ראדום נחשבת לעיר האפורה בפולין. הבדיחה החוזרת בפולין היא ש"ראדום לא קיימת". כן, קצת כמו פתח תקווה שלנו, או כמו שפתח תקווה הייתה עד לפני כמה שנים. אבל ב-2012 נולדה באותה ראדום האפורה האגדה הפולנית המודרנית של "הסבתא הערמומית מראדום". או בפולנית: Chytra Baba z Radomia (הוגים: חטרה באבא זרדומיה).

יש מסורת בפולין לערוך סעודה פומבית לעניי העיר בערב חג המולד. על השולחנות מפוזרים מאכלים ומשקאות, וכל אחד אמור לקחת משהו אחד. רק שבערב חג המולד, 2012, בראדום, נחטפו כל המוצרים על השולחן בפחות משתי דקות.

האירוע הונצח בסרטון למטה. רוב האנשים באמת לקחו בקבוק משקה אחד. אבל ילדה אחת, חבושה כובע גרב ורוד עם פונפונים, לקחה שני בקבוקים, וישר אחריה הגיעה הסבתא המפורסמת של ראדום. היא הגניבה מבט ערמומי לבדוק שלא רואים, ולקחה ככל שמשיגה ידה: שלושה בקבוקי משקה סודה לימון.

הסרטון הלא מאד אטרקטיבי הזה הוא כיום מם ומטבע לשון. הסבתא הערמומית מראדום הפכה ליצור מיתולוגי שמאשימים כל פעם שלא מוצאים מוצר שקניתם. יש לו כמובן שלל גרסאות נוספות ברשת וממים שנונים.

טיסה מראדום ללרנקה עולה 66 שקלים (במילים, שישים ושישה שקלים!). הדירות להשכרה שם מאד זולות. וכך, במקום לקום באמצע הלילה בורשה ולנסוע לשדה התעופה, החלטתי לבלות לילה לא מרגש בראדום בחדר זול. מנסה להירדם מוקדם לקראת הטיסה.

שדה תעופת הרפאים ראדום
הטיסה ללרנקה הייתה היחידה שיצאה משדה התעופה בראדום באותו היום . יותר מזה, היא אחת משתי הטיסות היחידות שיוצאות ממנו במהלך השבוע. ציפיתי להגיע לשדה תעופה קטן ומיושן, אבל הופתעתי לגלות מבנה חדש, משוכלל, מודרני ויפה. לא רחוק מבן גוריון שלנו.

ההפתעה הפכה לסוריאליזם לאחר הבידוק הבטחוני. מאה נוסעי הטיסה, אולי קצת פחות, נכנסו למקום פעיל שנראה מוכן לקבל אלפי נוסעים. כל חנויות הדיוטי פרי הגדולות היו פתוחות, למרות שאף אחד לא קנה בהן כלום. מי יקנה בדיוטי בדרך לקפריסין? בתי הקפה פעלו, היו שלושה מהם, ונדמה לי שגם מסעדות. המראה, עם יותר עובדים מלקוחות, הרגיש כאילו הוא לקוח סרט רפאים. מקום בו העובדים קמים לתחייה ומתפעלים את המקום למרות שאף אדם חי לא מגיע.

היו שש עמדות בדיקת דרכונים פתוחות; רובן עמדו בטלה כמובן.האשה שבדקה את הדרכון שלי סיפרה שעוד שעה שדה התעופה נסגר לכמה ימים, והיא עוברת לעבוד במקום אחר.

איך נוצר שדה תעופה רפאים כזה? אספר את הסיפור מהר, כי יש לקח לקח בצידו. ב-2007 החליטו בעיריית ראדום לבנות שדה תעופה. שדה תעופה בוורשה היה עמוס, והם חשבו להפוך לעיר לווין שנהנית מתיירות לעיר גדולה, כמו ברגמו (ליד מילאנו) באיטליה.

העירייה הציעה לאיחוד האירופאי לממן את הבניה. הם סירבו בגלל שכבר יש שדה תעופה נוסף ליד וורשה (מודלין) והם העדיפו להשקיע בו. יותר מזה, יש כמה שדות תעופה נוספים באיזור, בפוזנן, לודג' ולובלין. מאז בכלל הוחלט לבנות "מגה שדה תעופה" לא רחוק מוורשה שאמור להחליף את רוב שדות התעופה הקטנים.

אבל העיריה התעלמה מהסיבות המאד מוצדקות לסירוב והחליטה להשקיע בעצמה, כלומר, את כספי התושבים, בפרויקט.הם בנו על כמליון נוסעים בשנה, אבל זה היה לא ריאלי. ב-2014, השנה בה שדה התעופה נפתח, לא היה בו אפילו נוסע אחד. ב-2015 המספר "עלה" ל-800 נוסעים. המספר קצת השתפר מאז: ב-2024 נסעו בו יותר ממאה אלף נוסעים (לא הצלחתי למצוא מידע לגבי 2025). הבנתי שבעונת התיירות, יוני-ספטמבר יש יותר טיסות מעכשיו.

אבל הצלחה גדולה שדה התעופה הזה לא יהיה. הוא יותר אבן דרך נוספת באגדת ראדום כחלם המודרנית. הוא גם משל אזהרה על להתעלם מאזהרות, ולהסתכל רק על הסממנים החיוביים. ככה שוקעים חלומות לא ריאליים.

קפריסין
בהמתנה לטיסה לקפריסין ישבתי עם משפחה שמנהלת סניף חב"ד בעיר אוקראינית קטנה. הם קנו לי כוס קפה ולמרות שההשקפות שלנו על דת שונות, ואולי בגלל, היה מאד מעניין.

בטיסה ישב לידי בחור פולני שבדיוק התחיל סטארטאפ. אחת האסטרטגיות שעובדת להם היא AI hacking. הם מצאו נושא בו אין מוצר עדיין בפולין, פתחו בלוג, פירסמו המון כתבות על הנושא ועל המוצר שלהם – והזמינו את כל ה-AI בעולם לקרוא אותו. התוצאה היא שעכשיו AI מפנים אליהם כל פולני ששואל משהו על התחום. פירסום חינם.

בלרנקה היה קונקשן של כמה שעות. אבל היה כיף למען האמת. זה שדה תעופה נעים וישבתי עם חבר מוורשה שהגיע לשם בטיסה אחרת ממני.

תל אביב וממתקים פיליפיניים
המטפלת הפיליפינית של אימי, אשה מדהימה, חזרה מחופשה מהפיליפינים. היא נסעה לשם עם מזוודות מלאות מוצרים ישראליים לחברים, וחזרה עם מזוודות מלאות מוצרים פיליפיניים. זה מה שאני קיבלתי עם הנחיתה בארץ:

למעלה אתם רואים מארז מהודר של עוגיות  יאם סגול פיליפיניות. היאם הסגול הפיליפיני הוא טרנד אוכל עולמי כרגע. אסור לבלבל אותו עם טארו, שזה ירק סגול עמילני אחר. את העוגיות מכינים ללא אפייה ובישול. פשוט קולים את הקמח במחבת ומשתמשים באבקת חלב לייצוב ובחמאה להדבקת המסה. את העוגיה עוטפיים במשחת יאם סגול שמספקת צבע וטעם לממתק.

מה עוד יש בתמונה? בצד שמאל מנגו מיובש. קיבלתי 4 חבילות כאלה כי אני מכור, וזה הפיליפיני ברמה הכי גבוהה שיש.

שני המוצרים האחרים עשוים מאגוזים פיליפיניים מפורסמים: אגוזי הפילי. הם מגיעים מהאיים הפיליפיניים במקור, וזאת פעם ראשונה שאני טועם אותם. האמת היא שהטעם שלהם דומה לשקדים. או יותר מדויק: הטעם של הממתקים שעושים מהם מאד דומה לממתקי שקדים שאכלתי באיטליה. יכול להיות שבצורה הטבעית האגוזים שונים מאד.

עד פה סיפור המסעון הקצר הזה. עכשיו לימבה סידורים בתל אביב.