יומיות 21.05.2026: האם כדאי להקים חברת משחקי מחשב כיום?

לפני שלושה ימים פורסם פוסט על אלמנטים מהמסע מורשה לתל אביב. מאז עברו עלי 60 שעות ישראליות מפרכות. היום נחים קצת.

1. שאלו את ג'ון קארמק, מפתח דום ואגדת מתכנתים, האם כדאי להקים חברת משחקי מחשב? התשובה שלו היא 'לא'. השוק רווי. זאת לא תקופה של דום – כשילדים מוכשרים יכלו ליצור להיט מאפס. כיום צריך השקעה (בת שבע ספרות), צריך ניהול מושלם, צריך שיווק מצטיין.  מה שכן, הוא הוסיף: אם אתם כבר בונים, תעשו ככה: תזהו את יעד השחקנים במדויק. תבנו את המינימום ההכרחי שמישהו יסכים לשלם עליו.

זאת דעה נכונה, אבל בא לי, כישראלי חצוף שלא מבין כלום, להוסיף את דעתי לעניין. בעצם, בואו נדבר על השאלה הגדולה יותר: איך להקים עסק בתחום הבידור או התוכן כיום?

א. אם אתם יוצרים בשביל רווח? אל תקימו חברה כזאת. השוק רווי.

כמה רווי?
👾 עד כדי כך שאנשים נלחצים ממשחקים חדשים טובים! הם רוצים לשחק בהם – אבל אין זמן. זה מתחיל להרגיש כמו עבודה.

👾 ערוץ משחקי המחשב skill up פירסם ביקורת חיובית על המשחק Mixtape – וקיבל התקפות קשות בתגובות. "מה זה? כל הביקורות שלך חיוביות לאחרונה!" העירו לו. אנשים חשבו שאם הכל חיובי זה בטח לא אובייקטיבים. אבל העניין אחרת: יש פשוט כל כך הרבה משחקים מצוינים חדשים, וכך יוצא שיותר ביקורות חיוביות.

👾 דוגמא סטטיסטית: כמות משחקי ה-RPG (משחקי תפקידים למחשב) שיצאו ב-Steam ע"פ שנה. ב-2013 היו 89 משחקים כאלה, אבל ב-2025 המספר כבר האמיר ל-4,133 משחקים, בז'אנר אחד בלבד! אפילו אם תבנו משחק טוב, הסיכוי שקהל ימצא אותו זה מחט בערימת שחט.אני מזכיר שוב את ההצעה של יונתן קלינגר: להפסיק ליצור תוכן בידורי למשך עשור ככה.

ב. אם אתם יוצרים בשביל הנפש? תעשו מה שבא לכם, כמו שאני עושה באתר הזה. אל תצפו ליותר מדי קהל (כי השוק רווי) והכנסות (אותה הסיבה). אבל זה בשביל הנפש, אז למי איכפת?

ג. מה לגבי אלו שרוצים ליצור תוכן בשביל הנפש, אבל עדיין להתקיים מזה כלכלית? אני מציע לעקוב אחרי שני כללים.

הכלל הראשון מגיע מטים פאריס: תמציאו קטגוריה חדשה – ואז אתם תהיו המוצר הראשון, והיחיד, בקטגוריה שהמצאתם. זה חלק מפילוסופיה כללית של לבדל את עצמכם; להימנע מתחרות; לברוח משוק רווי.

לדוגמא: החלטתם לבנות RPG? אל תבנו בקטגוריות הגדולות: CRPG (משחקי תפקידים מערביים) או JRPG (משחקי תפקידים יפנים). תמציאו תת-קטגוריה חדשה ותבנו בה. למשל? Jewish RPG, עם משחק תפקידים שמתרחש בשטטל או במאה שערים. הסיכוי שמישהו יחפש קטגוריה חדשה סתם ככה גדול מכך שיחפש משחק חדש.

הכלל השני: תתחילו נישה ותישארו נישה. המחשבה "פעם" הייתה שאם תמציאו קטגוריה משלכם, זה יתן לכם יתרון זמן. גם אם יגיעו מתחרים והיא תוצף, לכם יש את היתרון שהתחלתם קודם.

אני לא בטוח עד כמה זה נכון בעידן ה-AI. כן, נסיון וזמן עדיין יתרונות, אבל כיום מתחרים אנרגטיים – ותמיד יש מישהו יותר אנרגטי ממכם בעולם הגדול – יכולים לשלוח כמויות של מוצרים חצי-אפויים בעזרת AI כיום ולהציף את השוק.

אבל שווקים נישתיים עדיין ניצלים מהצפת מוצרי ה-AI הזאת, לפחות כרגע.

אני מסיים עם הפניה למאמר אהוב עלי: 1,000 מעריצים אמיתיים. הוא טוען שאם יש 1,000 אנשים שבאמת אוהבים את מה שאתם עושים – זה מספיק כדי להתקיים. מ-1,000 אנשים, שבאמת עוקבים ומחבבים אתכם, ומשתמשים במוצרים שלכם – אפשר לחיות יפה. בעידן האינטרנט, לא משנה כמה נישתי המוצר שלכם, ולא משנה כמה אזוטרית האישיות שלכם, תמיד ימצאו אותם ה-1,000 אנשים שיעריצו אתכם.

מסיים בציטוט מהסרט הטורקי "שנת חורף" מ-2014, "היום לכל אחד יש מעריצים".

2. גרפיטי ביפו, היום בבוקר. זיהום אמנות ה-AI דוחף אותי לאמנות רחוב.

התמונה צולמה אחרי מסבחה באבו חסן ולפני קפה ביאפא. ביאפא גם מוזגים בירה שלא הכרתי: בירת Shepherds ממבשלת ביר זית הפלסטינאית ליד רמאללה.

3. שחר קמיניץ, מחבר מחול הקיפודים, ביקר לאחרונה בהרבה חנויות ספרים כחלק מקידום סיפרו. רק שבמקום לקדם, הוא בעיקר דיבר עם המוכרים על מה הם אוהבים, מה הקהל אוהב ואיך עולם חנויות הספרים כיום.

אחרי הרבה שיחות כאלה הצטברו אצלו רשמים על עולם חנויות הספרים הישראלי ב-2026. הוא פרק אותם בפוסט מרתק בפייסבוק.

4. ירין כץ תירגם לעברית, כלומר, ביקש מה-AI שיתרגם לעברית, ראיון עם זוכת פרס הנובל הפולנית אולגה טוקרצ'וק. היא מדברת שם בין השאר על השפעת ה-AI על כתיבה. עקרונית השימוש שלה ב-AI נשמע נכון: כמו מנוע חיפוש מתקדם. אבל בגלל שהיא סופרת היא נותנת לזה נופח מלודרמטי ופרשנות עלילתית שמחמיצה לדעתי את המטרה.

ראיון מרתק. טוקרצ'וק היא דמות מאד צבעונית למי שלא מכיר. קריאה מומלצת.

5. 21 שנה ו-xkcd עדיין בועט ומבריק כמו בהתחלה. הנה סטריפ קומיקס טרי שלהם.