המדף הז'אנרי: Murder at Spindle Manor – מורגן סטנג

"רצח באחוזת ספינדל" הוא מקרה די נדיר בו שם הספר מרמז על הז'אנר שלו: תעלומת רצח בחדר סגור.

אתם בטח מכירים את הז'אנר: רצח מתרחש במקום קטן וסגור כמו רכבת, ספינה, אי או..אחוזה. המשמעות שהרוצח לא יכל לברוח, ולכן הוא חייב להיות אחד הנוכחים במקום. אדגר אלן פו המציא את הז'אנר ב-1841 בספר הרציחות ברחוב מורג, ואגאתה כריסטי שיכללה אותו בספרים כמו רצח באוריינט אקספרס או רצח בבית הכומר. רואים את הדמיון בשמות? רואים?

אבל רצח באחוזת ספינדל הוא הרבה יותר מ"סתם" תעלומת רצח בחדר סגור. הוא גם מערבון פנטזיה מוזר, חלק מז'אנר שנקרא Weird West. זה ז'אנר שעד אחוזת ספינדל לא מצאתי בו ספרים ממש טובים. נגיד, את הראשון בסדרת האקדוחן של סטיבן קינג לא אהבתי [ביקורת] ואת War of the Maps רק חצי אהבתי [ביקורת].

מורגן סטנג מצליח לבצע את שענטז הז'אנרים המוזר הזה בצורה כמעט מושלמת. רצח באחוזת ספינדל הוא ספר בלשי מצוין, הוא יוצר עולם מערבון מוזר נהדר, והוא מצליח במעט מאד עמודים (249) ועם משפטים פשוטים וברורים, גם לבנות עולם שלם מקורי ומורכב, וגם לספר סיפור בלשי מוצלח.

הרבה שנים התלוננתי שאין ספרי פנטזיה בלשיים טובים. זה משתנה מהר לאחרונה. תוך זמן קצר קיבלנו שני ספרי בלשים נהדרים של רוברט בנט ג'קסון [ראשון, שני], את The Raven Scholar הפופולרי [ביקורת] ועכשיו את רצח באחוזת ספינדל שיש לו כבר שני המשכים.

רצח באחוזת ספינדל פחות פופולרי לעומת הספרים האחרים שהזכרתי, אבל אני לא בטוח שהוא פחות טוב. הוא ספר קצר וקל לקריאה. אולי זה פחות מרשים את הקהל הקלאסי של הפנטזיה שצריך פאתוס, אבל אני אישית מאד נהניתי.

הייתי צריך ספר בלשי טוב כזה אחרי שקראתי השנה כמה ספרים בלשיים שזכו בפרסי גודריד והיו די קלישאתיים. אני מקווה לקרוא את הספר השני בסדרה בהמשך השנה. מומלץ למי שמחפש ספר בלשי טוב שמתרחש בעולם מוזר מאד.

הציידת איסבו אגרוול (Isabeau Agarwal – מקור השם עברי, אולי "ישבעו" במקור) מגיעה לאחוזת ספינדל, מקום שהוא יותר פונדק דרכים מאחוזה. ספינדל היא גם העצירה האחרונה בדרך ארוכה וריקה לפני עיר אורבנית צפופה.

איסבו מגיעה בגלל שאחד מעשרת האורחים באחוזה הוא לא מי שהוא אומר שהוא. הוא בעצם מחליף צורה אכזרי, שהורג את קורבנותיו, אוכל את מוחם, ואז הופך אליהם בצורה מושלמת. אם הוא יגיע לעיר תתרחש שם שרשרת רציחות עם מאות קורבנות. איסבו חייבת, אבל חייבת, לגלות ולעצור את המתחזה. אבל מי מהאורחים זה יכול להיות? כולם נראים כל כך.. אמיתיים.

זה טוויסט יפה לז'אנר הרצח בחדר סגור. סטנג גם מוסיפה אלמנטים של ז'אנר המערבון המוזר. למשל, פקידת הקבלה באחוזה היא "בובה אנושית". זה אומר אשה שהלכה לעולמה הוחזרה לחיים בקסם, אבל נלקח ממנה קולה ולכן שפתיה תפורות יחדיו. כמעט כל אחד מהאורחים מציג מוזרות אחרת. זה טייק מקורי על ז'אנר המפלצות; במקום ערפדים, זומבים ואנשי זאב הרגילים אנחנו מקבלים בובות חיות, ענקיות ופיתומים.

האווירה בספר היא לא אווירת מערבון; זאת אווירת מקבריות ויקטוריאנית סטייל אדגר אלן פו. גלריית החשודים מרפרפת לאגתה כריסטי – רק בעולם פנטזיה. הצגת הדמויות בהתחלה היא כמעט מתודית. כל דמות מקבלת נפח והצגה בעזרת כמה פסקאות פסקאות בלבד. זאת כתיבה מאד "זקנה" במינימיליסטיות שלה.

קשה, נכון לספר הראשון, למצוא ייחוד בבלשית, גיבורת הספר, איסבו אגרוול. היא סוג של הרקל פוארו פוגש את האקדוחנית המהירה במערב. היא בלשית יהירה להחריד, כמו פוארו, אבל לא יודעת כל (כמו לשרלוק הולמס) וגם לא הוגת דעות גדולה (כמו פנדורין). יש לה בספר הזה מעט נפח של רקע היסטורי. אבל גם לפנדורין וגם לפוארו לא הייתה אישיות יוצאת דופן בספר הביכורים.

רצח באחוזת ספינדל יצא בהוצאה עצמית ב-2022. הוא זכה בתחרות ספרי פנטזיה בהוצאה עצמית התשיעית של מארק לורנס (ב-2023), אבל "רק" במקום השביעי בתחרות אלוף האלופים (של הזוכים בעשרת התחרויות הראשונות) שהייתה שנה שעברה. זה אומר שהוא קיבל תשומת לב ויש לו קהל – בהחלט – אבל עדיין הוא אנונימי יחסית לספרים אחרים בז'אנר – ולא בצדק.

אם יש לי תלונה אחת לספר זה שהוא מנסה קצת יותר מדי. במקום תעלומה אחת, הוא מכילה הרבה תעלומות. למרות שכולן נפתרות יפה, באיזשהו שלב זה מרגיש יותר מדי תעלומות ופתרונות חכמים בשביל ספר של 250 עמודים. מורכבות כזאת מתאימה לספר כפול באורכו.

אלו דברים בטלים בשישים. כי בסופו של דבר מדובר בספר מצוין לז'אנר שלו. סדרות בלשיות הולכות ומשתפרות ככל שהסדרה מתקדמת: דמות הבלש מתעגלת והעולם נעשה מורכב אך מוכר. יש לי הרגשה טובה בקשר להמשך הסדרה.

[רצח באחוזת ספינדל – מורגן סטנג, 249 עמודים, 2022]