יומיות 30.06.2026: התמונות מאיטליה אבל הטקסט כולו מד"ב

האתר ברוח קיצית! הפוסטים יחסית קלילים, נכון? מוקדם יותר השבוע עלה פוסט קליל על משחקי מחשב. הטריגר? קהילת Half Life 2 המיתולוגי יצרה אתר עם המשחק. זרמתי עם רוח המשחקים בדפדפן העליתי רשימה של משחקים מפורסמים (מתחילת המילניום רובם) שאפשר לשחק בדפדפן.

1. נמל גנואה לפני שקיעה. אני בביקור קצר באיטליה. האם יצא מזה פוסט? לא בטוח. אבל כמה אייטמים ביומיות האלה והבאות? כן.

גנואה אולי עיר מעניינת לחיות בה; חבויים בה שלל אטלייה (סדנאות עבודה של אמנים), חנויות קטנות, בתי קפה ופאבים. אבל כתייר? לא משהו. היא לא יפה במיוחד; יותר וייב של  דרום תל אביב מאיטליה הקלאסית. אין הרבה  לעשות במהלך היום; אין אווירה מיוחדת.

2. תמונה מ-Levanto. בערך שעה מגנואה. התאהבתי בעיירה. כמה יופי יש במקום הזה? שוקל לקפוץ לפה לחורף: כשיותר ריק ולא מאד קר.

3. התיק האיטלקי החדש שקניתי מדגמן את הנוף. הוא מחליף תיק גב מרופט עם אפס סטייל שאני מסתובב איתו כבר 15 שנה.

4. האטלייה של Doctor Wood בגנואה הוא אולי הסדנא היפה ביותר שראיתי אי פעם. תבדקו את עמוד הפייסבוק שלו. אבל דעו: יש דיסוננס בין כמה היצירות שהוא מציג מדהימות לבין איך הן נראות "רגילות" בתמונות.

הכל למכירה. כולל מנורה אחת שגולפה מעץ. לו היה לי כסף הייתי קונה אותה. לו יכולתי הייתי לוקח אותה בטיסה לוורשה.

5. פוסט נהדר ברדדיט על ספרי הפנטזיה הטובים ביותר ב-2026 עד כה. הוא הכי ממליץ על The Poet Empress של שן טאו. ספר שמבקר הפנטזיה המהולל פטריק עף עליו בצורה נדירה. בהתחלה לא הבנתי למה אין שם את "החוזה האחרון של איסאקו", של  פונדה לי [ביקורת] – אבל נזכרתי שפונדה לי סופרת מד"ב עכשיו, וזאת רשימת פנטזיה.

עוד בולט: עוד אין השנה איזה ספר בייבי שכל הקהילה מתה עליו. אולי כולם עסוקים מדי בלקרוא את Dungeon Crawler Carl?

6. סיימתי את עיר הגנבים של דיוויד בניוף. הוא לא מד"ב\פנטזיה\בלשי\אימה; "סתם" סיפור  שמתרחש בסיינט פיטרסבורג המבוצרת בזמן מלחמת העולם השניה. לכן לא אכתוב עליו ביקורת. אבל כן כמה מילים עכשיו.

ראשית, זה ספר טוב מאד. מאד מפורסם, אז אני לא מחדש פה כלום עם המשפט הזה. למרות שהוא לא ספר שואה טכנית – הוא כן מרגיש כמו ספר שואה. הגיבור היהודי, הנאצים מרושעים כמו שאף אחד לא יכול להיות מרושע. אפילו בסרטי אימה.

אז למה הוא רק "טוב מאד" ולא מדהים? התשובה, למרבה הפלא, היא שהוא מהודק מדי. אין קצוות פרומים. הסוף כל כך מהודק שזה הפך אותו לצפוי.

רוב בני אדם אוהבים שסיפורים מסתיימים. סיפורי המלחמות של ישראל בשלוש השנים האחרונות, שעדיין מרגישות פתוחות, גורמות לנו חוסר נוחות פסיכולוגי. מתי זה כבר יסתיים? מה יהיה הסוף? ראיתי אנשים נכנסים לאמוק כשהכתיבה או התירגום של סדרה שהחלו לקרוא מפסיקה באמצע.

אבל אני, בשלב הזה של חיי, נהנה בעיקר מהדרך. אני נהנה ששוברים מוסכמות. אני חושב הרבה יותר על ספר שהשאיר תעלומה פתוחה, או קרו בו דברים לא מוסברים. למה? אולי כי ככה זה במציאות. אולי כי קראתי יותר מדי ספרים מהודקים ועכשיו אני מחפש את מה ששובר את הנוסחא שאני מכיר.

עיר הגנבים ספר נהדר, ושום דבר לא יקח את זה ממנו. אבל רואים שכתב אותו מישהו שמכיר את כל התיאוריות של התסריטאות. מישהו שעבר סדנאות יזע של כתיבה אמריקאית משויפות. זה טוב לריצוי הקהל. זה מאד מהנה לקריאה. רק שאמנותית נשארת לי הרגשה של "משהו פה חסר", איזה חוסר שלמות במבנה העלילה.

7. "מעבד מזון", הלו הוא אבנר – מבקר המסעדות החובבן האהוב עלי, היה בלונדון. התוצאה? שני פוסטים עמוסים כל טוב על סצינת המסעדות האתנית בעיר. מהמם וכולי קנאה.

8. וורשה הגישה הצעה לארח את יורוקון 2029! כן כן, העיר בה עבדכם הנאמן גר. מקווה שיתקבל.

יורוקון הוא כנס המד"ב ופנטזיה של אירופה. השנה הוא מתארח בברלין ומתחיל עוד שלושה ימים. אני, שרוייתי מהעיר לתקופת חיים אחת, אוותר עליו.