יומיות 25.8.2026: דברים שגיקים אוהבים
אני בדרכים; לו"ז הפוסטים קצת התחרבש. לא מזמן טיילה דבורית שרגל בפולין וכתבה כמעט כל יום הררי מילים בפייסבוק שלה על הטיול. איך אפשר לעשות זאת? נשגב מבינתי.
מוקדם יותר השבוע פורסמה ביקורת על ספר הקאלט של עולם הפנטזיה, מולדת. הראשון בטרילוגית האלף האפל. לא התחברתי, כנראה כי הגעתי אליו בגיל מאוחר מדי.
אין אייטם ראשי היום ביומיות כי לא צף נושא שיש לי יותר מפיסקה לכתוב עליו. אז סתם יהיה פה אוסף דברים אקראי.
1. מה זה צירוף מקרים קוסמי? שבדיוק כשאני כותב פה האלף האפל – אחד הספרים המפורסמים בעולם מבוכים ודרקונים – צפריר גרוסמן מפרסם ביקורת על הספר החדש של רומח הדרקון – הסדרה הכי מפורסמת של מבוכים ודרקונים. את הספר כתבו מרגרט וייס וטרייסי היקמן, מי שהמציאו את עולם רומח הדרקון וכתבו את הטרילוגיות הראשונות בו.
זה הספר ה-150 של רומח הדרקון. וואו. צפריר קרא וביקר את כל הספרים בבלוג שלו, מסע בקרין (קרין הוא העולם בו מתרחש רומח הדרקון). כמה ספרים כתבו וייס והיקמן בעולם הזה אני לא בטוח אגב. קשה לגלות את התשובה המדויקת לשאלה הזאת בעולם בו עובדות מעורבבות בהזיות AI. ואני גם מתעצל לבדוק.
הביקורת, אגב, פושרת מינוס מינוס. שזה לא מפתיע, הצמד לא כתב ספר מוצלח כבר הרבה שנים.
2. גרפיטי מבריסטול, צולם בביקור קצת בממלכה שעוד יפורט עליו בקרוב. עכשיו, אחרי שהייתי בבריסטול, אני מבין איך אמן הגרפיטי המפורסם בעולם – Banksy – הגיע משם. העיר מעוטרת גרפיטים מהממים בכל פינה. זה כמו גלריית רחוב אחת גדולה.
3. ערן סלע פירסם כתבה בשבעה חלקים על הקריירה שלא הייתה לו בכדורסל. זה התחיל מילד מוכשר, נבחרות ישראל לגילאים צעירים, והסתיים בפציעה. אני גם עברתי פציעת כדורסל בתיכון, אבל אצלי היא לא גדעה שום קריירה כי מעולם לא הייתי שחקן מוצלח מדי.
זה החלק האחרון בכתבה, הוא כולל קישורים לכל החלקים. קריאה מומלצת לחובבי הז'אנר.
4. טריילר לסדרת גולדן אקס שתצא ב-16 לספטמבר. מבוססת על משחק המגה-קאלט הנוסטלגי באותו השם. זה היה המשחק ראשון ששיחקתי במחשב ה-PC הראשון שלי בתור ילד. אני עוד זוכר את הרגשת הקסם שהרגשתי כשמסך הפתיחה עלה.
מהסדרה עצמה אני לא מצפה להמון. קצת חבל לי שהם הלכו על סגנון אנימציה מודרני במקום לעשות טריביוט לגראפיקת הפיקסלים של אז.
5. תרשמו ביומן, ב-27 למאי 2027 מגיע הספר החדש של בריאן מקללן. ספר שאני מאד מצפה לו כבר שנים, היות ומדובר באחד הסופרים האהובים עלי אי פעם. זה הספר השני בסדרת Glass Immortals שלו.
פה תמצאו את הביקורת שלי מלפני שלוש שנים על הספר הראשון בסדרה. יש בפוסט גם קישורים לביקורות על כל שאר הספרים של מקללן. כבר אמרתי שאני פאן בוי?
צירוף מקרים קוסמי אמרת? אתמול בערב, במפגש עם החבר'ה בסלון ביתי, שואל אותי פתע חבר ילדות ותיק מדי (הכוונה לגיל שלנו, שנדמה בשנתיים האחרונות שמאיץ באופן אקספוננציאלי)
תגיד אחי, מה היתה הסיסמא שלנו למצבים שאחד מאתנו עסוק בפעילות לא חוקית כלשהי בעוד השני שומר ומשגיח כדי להזהיר אם מגיע מבוגר אחראי? (מתפלח לבריכה מעל הגדר בשעת לילה, משחרר כדור מרובה אוויר לפנס המיואש מעל מגדל המים במושב וכיוצא בזה)
פלאדין כמובן! עניתי בלי להסס ומשם הדרך להיזכר בערגה בסיפורי רומח הדרקון, ברב המג, קרמון, גדילן קוץ רגל ועוד היתה סלולה…
במשך שנים הצלחתי לשמור ולא לאבד את שקיק הקוביות המגניבות בעלות 7, 11 ואפילו 14 פיאות…
עד שכמובן אבדה ונעלמה לבלי שוב…
ולסיום אוסיף ואתרברב שאפילו השתתפתי בתחרות הארצית של D&D שהתקיימה בתל אביב כשהייתי כבן 10 לדעתי אבל לא רק הספקתי להתקדם מעבר לשולחן הראשון, לא ברור לי עד היום איך בכלל אפשר לנצח בה…😂
ודבר נוסף שראוי יהיה לציין: נתקלתי בבלוג שלך לפני שנים במקרה ומאז אחת ל, אני נהנה מאוד להתעדכן ולעקוב ולהשכיל. סחטיין על המסירות וההתמדה.
תודה תודה, ויופי של סיפור בתגובה הקודמת! האמת היא שלא ידעתי שהייתה תחרות כזאת! איך שפטו אותה?
זו בהחלט תעלומה. לבושתי אני באמת לא זוכר כמעט דבר למעט האולם הגדול שכלל כמה מאות טורבו גיקים בשלל גילאים המוסכמים כמתאימים למשחקי קופסא (6-99) ישובים סביב שולחנות עגולים ומחזיקים בידיים מיוזעות איקוסאהדרון (קובייה בעלת 20 פיאות) או הנדקאהדרון (11 פיאות) ממתינים בעצבים מרוטים למוצא פיו של המאסטר, והניחוש הכי סביר שאני מעלה על דעתי, (כי כאמור, זכרונותיי מאותו יום מסתכמים בערך כבר בשלב זה או כמה דקות מאוחר יותר בעודי אוסף את קובייותיי יחד עם כבודי הרמוס לשקיק הקטיפה ועוזב כלעומת שבאתי – רק שמח, נרגש וטוב לבב הרבה פחות) היא שהיה זה המאסטר בכל שולחן שקבע מי לגן עדן (עלייה לשלב הבא) ומי לגיהנום (קו 66 מדיזינגוף הביתה)
בעקרון המודל היה כמו של טורניר פוקר עם Final Table, פרס כספי לשליט המבוך, ופרסי ניחומים שאינם מנחמים.