המדף הז'אנרי: Scion – ג'יימס איסלינגטון

Scion הוא רומן קצר, 240 עמודים, של ג'יימס איסלינגטון. הוא יצא לפני שבועיים וחצי בלבד. זה ספר ממוצע מינוס, ובספרים, מבחינתי, זה אומר "לא טוב". האם ההצלחה המסחררת של איסלינגטון עם Will of Many הייתה היוצא מהכלל שלא מעיד על הכלל?

פיסקה קצרה על איסלינגטון ואני, למי שלא עקב בשנים האחרונות:

ג'יימס איסילינגטון פרץ לחיי עם הספר The Will of Many [ביקורת] שהיה פשוט מדהים. יותר משנתיים אחרי הקריאה ואני עדיין זוכר רגשית כמה חזקה הייתה חווית הקריאה בו. הוא זכה, כמובן, במקום הראשון בדירוג ספרי השנה שלי ב-2024. אחרי זה הגיע ההמשך, The Strength of the Few [ביקורת], והיה אכזבה קשה. ספר שונה לגמרי מהראשון, ופשוט לא טוב לדעתי. התקבלה ההרגשה שאיסלינגטון מעדיף לתאר את הייקום שהמציא ואת קשת העלילה במקום לעשות את מה שהוא טוב: פיתוח דמויות וסיטואציות.

Scion התחיל כפרוייקט צד של איסלינגטון בשביל "להתרענן" בין ספר אחד של ההיררכיה למשנהו. כשהוא הושלם הוחלט לערוך ולפרסם אותו, ועכשיו בכלל להאריך אותו לסדרה – ואני שואל, למה?

כי Scion פורסם אולי לפני שבועיים וחצי, אבל זה בארבעים שנה איחור לתקופה בה היה רלוונטי. זה ספר סייברפאנק קצבי שמשתמש בכל הקלישאות של הז'אנר – ורק בהן. אני מרגיש, ובאמת שלא נעים לי לאמר, שזה משהו שבינה מלאכותית יכלה לכתוב עם הפרומפט הנכון.

כי אם בא לכם סייברפאנק קצבי קלאסי, לכו לקרוא את Snow Crash [ביקורת] או Altered Carbon [ביקורת] או אקירה או אינספור יצירות סייברפאנק משנות ה-80 וה-90. Scion לוקח את מה שהפך לקלישאות מכל אחד מהספרים האלה, אבל מתעלם משאר החלקים שלהן שהפכו אותן ליצירות טובות. הוא לא מוסיף כלום משלו. זה אולי ספר שיעביר לכם את הזמן, אבל לא יותר מזה.

אז בלב כבד קצת, אני לא ממליץ על Scion וחושש מאד ממה יהיה בספר הבא של ההיררכיה.

אזור (Azure) הוא מתנקש מועצם פיזית (עם כל מיני שתלים שהופכים אותו לעל אנושי) שנפצע. לכן הוא נאלץ לקבל עליו, בפעם הראשונה, משימת שמירה במקום משימת התנקשות. זהות הלקוח המסתורית גורמת לו להרים גבה שזה לא "סתם" משימת שמירה. בחוסר רצון בולט הוא מסכים לקחת את המשימה.

מפה כל דבר נוסף הוא ספויילר.

בגדול Scion אוהב לעשות שני דברים. או לזרוק על Azure את מיטב יצורי האימה של הסייברפאנק להילחם בהם: יצורים מועצמים גנטית, סוכני על קטלניים של תאגידים ענקיים וכאלה. או לזרוק על העלילה את מיטב הטוויסטים של ספרות הז'אנר: פרצופים מוחלפים, ניתוחים מסתוריים, מי שנראה רע הוא בעצם טוב וההפך וכו' וגו'.

שום דבר שלא ראיתם קודם, שום דבר שאי אפשר לחשוב עליו בשניה. שום דבר שה-AI לא יציע לכם אם תבקשו ממנו רעיונות לעלילת ספר סייברפאנק.

הכתיבה היא בסדר, משויפת. אין תלונות אבל אין גם מחמאות בעידן בו אפשר לקחת טקסט חצי אפוי, לתת אותו למחשב ולבקש "תעשה שזה יהיה קריא". מאד חסר המימד האנושי של הסיפור. משהו שיגרום לי להתחבר לדמויות. משהו שיגרום לי להתחבר רגשית. משהו שיתן את הערך המוסף שאני מחבר בספר ו-AI לא יכול לתת.

לדוגמא של מה סייברפאנק טוב צריך להיות ב-2026 אני מפנה לחוזה האחרון של איסאקו של פונדה לי שיצא השנה [ביקורת].

נסיים פה; ביקורת קצרה על ספר קצר שלא אהבתי ואין המון חיובי מה לאמר עליו. הוא טוב בתור תרגיל בכתיבה. הוא טוב בתור פרוייקט צד כיפי. איסלינגטון התחיל אותו ככה, ולדעתי הוא גם היה אמור להישאר ככה.

[Scion – ג'יימס איסלינגטון, 240 עמודים, 2026]