המדף הז'אנרי: כל העולם במה – בוריס אקונין (פנדורין #12)
לפני כבר די הרבה שנים, בחבורת האקרים שהסתובבתי איתה בברלין, היה זוג. הוא היה האקר גרמני מפורסם, והיא הייתה פעילה פוליטית. יחד עם הגיעו לכל האירועים, היציאות והמפגשים. הוא היה דברן, היא הייתה שקטה. איכשהו זה עבד. זוגיות מאד חזקה.
יום אחד הצטרפה לחבורה אישה סרבית אקזוטית, גם מעולם ההאקרים. היא הייתה האנטיתזה לבת הזוג של ההאקר הגרמני. הסרבית נראה והריחה כמו שמדמיינים נשים חושניות מהבלקן.היא הייתה פרובוקטיבית ומלאת רגש. באותה התשוקה דיברה על פוליטיקה מחתרתית ועל מין. היא הייתה בשנות ה-30 לחייה אך נשארה בה הרוח של טינאייג'רית בעייתית.
ההאקר התאהב.
גרמני מבוגר שהסתובב איתנו לקח אותו לשיחה. הוא אמר לו: אל תפרק מערכת יחסים בגלל זאת. אתה עושה טעות. היא לא בשבילך; היא לא יציבה. התאהבת, אבל זאת לא אהבה, זה מחלה. אחרי חודש, אולי שלושה, של סקס – זה יגמר, ואתה תשאל את עצמך מה עשיתי?
אבל ההאקר הגרמני היה עמוק מדי בתוך הסיפור. הוא נפרד מזוגתו ונסע לסרביה. הרומן שם נמשך חודש, חודשיים – אולי שלושה, לא באמת עקבתי. ואז נגמר, כמו שכולם ידוע שיגמר.
ההאקר חזר לברלין, ירד מול הברכיים, וביקש מהאקסית הגרמנית שתיקח אותו בחזרה. היא הסכימה, אבל במעט שראיתי אותם זה הרגיש כמו זוגיות עם הרבה מתח, טעונה.
————————-
בכל העולם הבמה, הספר ה-12 בסדרת תיבת פנדורין, אראסט פנדורין מתאהב.
כמו בסיפור של ההאקר הגרמני, זאת לא התאהבות הגיונית ולא התאהבות חכמה. היא יותר כמו מחלה. כתוצאה מכך, ומעוד סיבות שנדבר עליהן, פנדורין פחות חכם מבספרים אחרים. ומה הטעם בספר בלשי עם בלש שהוא לא מבריק? מדובר בספר הכי חלש של פנדורין עד כה בסדרה.
האם נהניתי ממנו? כן. אני נהנה מהכתיבה אפילו כשהיא נמרחת והדמויות אפילו כשהן לא בשיאן. אבל הרבה פחות הערכתי אותו משאר ספרי הסדרה. ספר בינוני מאד.
למען הסדר הטוב: ביקורות על ספרים 1-5, שש, שבע, שמונה, תשע, עשר, אחד-עשרה.

אראסט פנדורין בן 50. גיל בו כבר אי אפשר להעמיד פנים שיש בכם נעורים. אבל פנדורין רחוק מלסכם את חייו. כדי להמשיך ולהשתפר הוא מציב לעצמו כל שנה מטרות חדשות, אחת פיזית ואחת מנטאלית. ללמוד כשרון חדש, לדבר שפה נוספת.
אקונין מנסה לצייר את פנדורין המבוגר בתור דוגמא לאיך להתבגר, אבל בטעות – לדעתי – יוצא לו ההפך. כי פנדורין בשנות החמישים לחייו הוא איש שיכול להתאבד בקפיצה מהאגו שלו. הוא חכם, הוא יודע שהוא חכם, והוא חושב שהוא יותר חכם מכולם. בגלל גאוותונו הוא מתחייב – בטעות – לחקור תעלומה שקשורה לשחקנית בקבוצת תאטרון פופוליסטית.
בחוסר רצון עז הולך פנדורין לראות הצגה של התאטרון. ומהפעם הראשונה שהשחקנית עולה על הבמה, הוא מתאהב בה מעל הראש.
זאת אהבה מאד רוסית. אהבה ממבט ראשון, בלי קשר לאופי של הבן אדם. היא לא מתעצמת עם הזמן, וגם כשפנדורין עוצר לרגע לבחון אותה הוא עושה זאת בכלים של ילד נעלב, ולא בצורה בוגרת. אני – זה אולי יפתיע אתכם – מאד אוהבים סיפורים רומנטיים. אבל פה זאת רומנטיקה לא טובה.
יש דברים מעניינים עדיין לאמר על אהבה, הם לא פה. יש דרכים יפות להציג אהבה, אבל הן לא פה. זאת אהבה מלדורמטית בשטחיות שלה. היא כמעט סאטירה על התרבות הרוסית שמההכרות שלי איתה, מאד אוהבת מלודרמטיות.
אתם אולי תוהים, למה אתה מדבר כל כך הרבה על אהבה, הרי זה ספר בלשי, לא? אז לא, לא באמת. התעלומה הבלשית כל כך שולית בספר שהיא מרגישה כמו "בואו נרצח מישהו כי אלו חוקי הפורמט". הספר רובו דיון על החיים (מעניין), על רומנטיקה ותאטרון (משעמם) וקטעי אקשן בהם פנדורין מראה כמה הוא נינג'ה (חביב).
ונקודת ביקורת אחרונה. חלק גדול מהספר כולל דיונים על עולם הבמה והתאטרון. הם מעניינים ועכשווים מאד לאדם מתחילת המאה ה-20, שמכיר את הרפרטואר הרווח דאז. בוריס אקונין לא הצליח במקרה הזה להעביר אותם כדי לעניין קורא במאה ה-21. אני גם בכלל לא בטוח אם הם יעניינו משהו שלא עוסק במשחק בעצמו.
אז האם עם כל הביקורת הזאת זה ספר גרוע? לא,זה לא ספר גרוע. זה עדיין ספר פנדורין, והוא עדיין כתוב נהדר כי אקונין לא יודע אחרת. פנדורין, גם בגירסא המוחלשת שלו, עדיין דמות מופלאה. ומאסה, העוזר הנאמן מדי של פנדורין, עדיין נמצא שם להשפריץ קסם.
אז נכון, זה ספר פנדורין חלש. ספר שמרגיש כמעט כמו טעות בסדרה המופלאה הזאת. אבל אם קראתם עד הספר ה-12, אל תתנו לזה להרפות את ידיכם. הטוב ביותר עוד לפנינו.
[כל העולם במה – בוריס אקונין, 477 עמודים, 2009 רוסית, 2023 עברית]














אקונין כנראה חושב כמוך, מאותו סםר והלאה יש דגש על הניסיון הנואש של פנדורין להתרחק מהקשר הזה מתוך תחושת מיצוי מהירה
יפה. נראה לי שהיה ברור שאין פה בסיס לנישואים יציבים.
שני הספרים הבאים כבר מחכים להיקרא בקרוב. שלל מהביקור האחרון בישראל.
לדעתי זה הספר הכי חלש בסדרה , גם התעלומה שלו מאוד חלשה וניחשתי די מיד מי הרוצח . יש בספר המון קטעים מעצבנים של התנהגות של פנדורין שלא משתלבים עם מה שאנחנו יודעים על פנדורין .