חרבות ומעשי שטן – פריץ לייבר (הספר הראשון של פפראד והעכברן האפור)

בין השמות שהשפיעו על יוצרי מבוכים ודרקונים, יש שניים בולטים (מלבד טולקין כמובן. טולקין הוא אלוהים): ג'ק ואנס עם סדרת סיפורי ארץ גוועת, ופריץ לייבר עם סיפורי פפראד והעכברן האפור.

על ג'ק ואנס וסיפורי ארץ גוועת כתבתי ביקורת, או יותר נכון לומר, קטילה, לפני כמה חודשים. ברגע שסיימתי להתאושש ממנו ניגשתי לחרבות ומעשי שטן: הספר הראשון בסדרת פפראד והעכברן האפור.

איך היה? לא תקבלו פה כותרת סנסנציונלית. היה סבבה כזה. לא ספר מדהים, אבל כשזה שאומרים 'בוא נקרא את ההבא. אולי מחכה לנו משהו טוב'.

[הספר באמזון]

סיפורי פפראד והעכברן האפור הם מופת של sword and sorcery. בעצם, הם אלו שטבעו את המושג חרבות ומעשי כשפים.

המשמעות היא שהסיפורים אמורים להיות רצף בלתי פוסק של אקשן פנטסטי. בתיאוריה. רק בתיאוריה. במציאות יש בספר שלושה סיפורים, ורק באחרון יש אקשן אמיתי לפנים.

אין באמת ספרים בסדרת פפארד והעכברן האפור  (חוץ מאחד, שגם נכנס למקום ה – 23 ברשימת ספרי המד"ב הטובים ביותר). יש סיפורים קצרים, שקובצו בסבנטיז והאייטיז לשבעה ספרים.

הבעיה היא שהספרים מביאים את הסיפורים בסדר כרונולוגי של חיי הגיבורים, ולא בסדר הפרסום. שזה כמובן ההפך המוחלט ממה שצריך לעשות. כי אם הקוראים של שנות ה – 30-40-50-60 התאהבו בגיבורים בסדר קריאה ספציפי, חבל לשנות אותו עבור אנשי המאה ה -21.

בחרבות ומעשי כשפים יש שלושה סיפורים. בגלל עניין הכרונולוגיה, השניים הראשונים הם סיפורי Origin של כל אחד משני גיבורי הסדרה.

סיפורי המקור בטח נורא מהנים למי שכבר מכיר את הדמויות מעשרות הסיפורים אחרים (והיות והם פורסמו די מאוחר, זה היה המצב של רוב הקוראים שקראו אותם אז). אבל בשבילי? חררר בררר זררר חרררפ (תדמיינו קולות נחירה רמים תוך כדי שינה).

הסיפור הראשון מתאר את פפראד. ברברי ענק וצעיר מהצפון. הוא מסתבך קצת בכפר שלו: מכניס את החברה שלו להריון בטעות, מתאהב ביצאנית וגם עושה לעצמו כמה אויבים. צעירים, אתם יודעים. היצאנית מציעה לפפראד לנטוש את החיים בכפר ולנסוע איתה לעיר הגדולה: הוא מתלבט. וזה הסיפור. התלבטות. איזה origin מטורף.

בסיפור השני אנחנו פוגשים את העכברן האפור כשהוא עדיין שוליית קוסם לבן. הוא צעיר גבוה, רזה וגמלוני עם שכל חריף, שמשחק קצת עם הצד האפל של הקסם. אם פפארד בסיפור הראשון מתלבט בין הכפר לעיר, העכברון מתלבט בין קסם לבן וטהור לקסם שחור אפל. עוד סיפור התלבטות, איזה יופי.

הסיפור השלישי, פגישה בלנקאמר (או איך שלא מאייתים Lankhmar) הוא גולת הכותרת של הספר. אחד הנובלות המפורסמות של המאה העשרים, וגם הפגישה הראשונה של צמד הגיבורים.

כל האיכויות של פפארד והעכברון האפור מתרכזים שם. כימיה נהדרת בין הברברי הפילוסוף למכשף הנבון, שיוצאים ביחד למסע נקמה בגילדת הגנבים.

עם זאת, אפילו לסיפור השלישי יש בעיות. פריץ לייבר הוא בן לשחקנים שייקספיריים, והדמויות שלו מלאות בדיאלוגים נפוחים משל זו המאה ה – 16. הוא גם אמן מילות התיאור. מה שמחיה את העולם שלו לדוברי האנגלית, אבל שולח אותי למילון בלי הפסקה ופוגם בקצב הקריאה.

האמת היא שעם כל האיכויות של הסיפור השלישי, הוא לא כיפי כמו ספרי sword and sorcery מודרניים (ולאד טאלטוס, כס סהר הלבנה או – Traitor's blade). הדיאלוגים מיושנים והכתיבה לא קלילה כמו שדורש הז'אנר.

אבל לפפארד והעכברון האפור יש יתרון הראשוניות. ויש להם עוד כמה עשרות סיפורים ואפילו רומן אחד שמחכה שאקרא אותם. ואקרא – למה לא? אפילו אם הם לא יהיו מדהימים, הם קצרים, כיפיים ובטח שלא מעיקים.

[חרבות ומעשי שטן – פריץ לייבר (אמזון). 160 עמודים. 1970]