תתעורר ותריח את אדי הקפה (לאטה)!

בימים כתיקונם אני לומד באוניברסיטה. בימים כתיקונם אני גם משתדל להימנע ממקומות שלא מגישים אלכוהול. השבוע, באופן יוצא דופן, החלטנו, אני וחומרי הלימוד הנאמנים שלי, לקחת עצמנו בידיים ולבדוק את אופציית הלימוד בבתי קפה בעיר.

רוצים לדעת איך היה? מה היה – ומה אני חושב על מקומות בלי אלכוהול? בבקשה.
(הערת אגב: בניגוד לתמיד, לא יצא לי לבדוק את כתובות כל המקומות שהייתי בהם – כך שתקבלו רק שם ותיאור מיקום כללי)

קפה ארומה – דיזינגוף סנטר
לסנטר יש ריח משלו ולסנטר יש פס קול משלו עם ווליום משלו. בסנטר אני מרגיש נוח – ולכן היה זה מקום מצוין להתחיל ממנו. קפה הפוך ב – 11 ש"ח הקנה לי את האופציה לשבת שעתיים וחצי בשולחנות המפוזרים לאורך המסדרון. מי הקהל שסיפק את הנופך הצבעוני? אמא ובת (בסביבות העשרים) שבאו לשתות קפה ולדסקס את החיים – וזקן חביב שעמל שעה וחצי על בסידור אובססיבי של שלושת הכסאות סביב שולחנו.

שורה תחתונה: למדתי ארבעה פרקים. הצלחה מסחררת.

קפה ביאליק – ביאליק פינת אלנבי
את קפה ביאליק אני מכיר בעיקר כפאב – אולם המילה "קפה" ושעות פעילות מאד נרחבות מבטיחות שיש שם הרבה יותר. הגעתי בשתיים בצהריים וגיליתי קהל צעיר, בליין ומגוון שבדיוק קם מהשינה ושתה את הבירה של הבוקר. התישבתי ליד שולחן, למדתי שלוש שעות לצלילי שיחה של זוג זקנים בעיצומה של ארוחת צהריים מאוחרת וארוכה (שעתיים! לקח להם חצי שעה רק להזמין). ועוד נקודה – בלי שום ספק: למקום יש את פסקול המוזיקה הכי טוב מכל המקומות בהם הייתי.

שורה תחתונה: השילוב המושלם: לבוא בשמונה בערב, ללמוד שעתיים – ולהישאר להופעה החיה בעשר. מתישהו, כשאני אצליח לשכנע את עצמי ללמוד בשמונה, אנסה זאת.

קפה ג'ו – גורדון פינת דיזינגוף
הגעתי לאזור בעקבות בית קפה חביב למראה עליו קראתי שבוע שעבר בעכבר העיר. אבל מה – הסתבר שהוא קיים בתיאוריה בלבד, כלומר: בכתובת שצוינה לא היה דבר. בלית ברירה התיישבתי בקפה ג'ו. טעות גדולה.
אחד הסיבות העיקריות לקיומם של בתי קפה בתל אביב הוא מיזוג האוויר שהם מספקים. בקפה ג'ו הזעתי שעה וחצי (עד שנשברתי). חוץ מזה גם השולחן היה נמוך מדי, כאבו לי הצוואר והגב – ובשולחן ליד ישב אחד מעיק שבא למלצריות בדרישה חדשה כל דקה וצעק בקולי קולות עד שהיא התמלאה.

שורה תחתונה: למי שלא הבין: לא משהו.

קפה מתוקה – ליד הסינמטק
דרישה בסיסית הכרחית, המשדרגת כל מקום בו ניתן שירות היא נחמדות הצוות. עכשיו, זה לא שבכל המקומות האחרים הצוות היה לא נחמד – אבל בקפה מתוקה הוא היה *הרבה* יותר נחמד, מחויך, מאושר ושמח לתת הסברים על כל תפריט הקפה לבור כמוני. יש שם גם שולחנות לארבעה אנשים המאפשרים את התענוג לפרוש עליהם את כל חומרי הלימוד בבת אחת.
בשולחן ליד ישבו שלושה אנשי עסקים בפגישה. כולם עם חליפות מחויטות ומשקפי שמש של פוזה. המילה השולטת בשיחה הייתה "לדעתי" והביטוי הפופולרי ביותר היה "אתה לא מבין!". שועשעתי עד מוות.
(ואה, גם הנס קפה שלי היה טעים)

שורה תחתונה: מראה קצת תעשייתי ולא חם – אך מקום מקסים בגלל האווירה.

סוכר – רחוב פינסקר
התיישבתי בפינת החדר (נראתה כמו מקום שקט) ומיד התחרטתי כשגיליתי שזו גם פינת הזבובים. משהו מדהים! בערך חמישה עשר זבובים התאספו סביבי. עברתי מהר מקום. היה סטנדרטי, קפה חביב, שירות ממוצע (לא טוב ולא רע), אווירה של בני שלושים תל אביבים שמדברים על החיים ו..זהו.

שורה תחתונה: חביב. אפשר לחזור – בעיקר בשישי לפנות ערב כשטיפה יותר שקט שם.

ושורה תחתונה לכל הקטע: בסופו של יום הגעתי לגן העיר בחיפושיי אחר דפדפת בעלת דפים עבים במיוחד (דיונון סגורים לרגל שיפוצים – ואצלי, נגמר המלאי). הופתעתי לעמקי נשמתי: המקום, שידוע בעיקר כקניון מת ומשעמם, עבר מטאמרפוזה חביבה בתקופה המאד-ארוכה בה לא ביקרתי בו. יש שם מעדניית מתוקים חביבה ומיוחדת, בית קפה צרפתי שמריח כמו פריז וכל מיני חנויות פרטיות קטנות ושונות. יש סיכוי גבוה שמחר אשב ללמוד שם – תאחלו לי בהצלחה.

עדכון: המסיבה של יום שישי (מחר) ברחוב התחיה 17 – זו שדיווחתי עליה באירועי השבוע האמיתיים – לא תתקיים בסוף השבוע. לידיעתכם.

[נסגר לתגובות מחמת ספאם. שלחו מייל אם יש לכם משהו דחוף להוסיף]