המדף הז'אנרי: טרילוגית המוסד – אסימוב: סיפורה של הסדרה שזכתה בהוגו

בין כל האקשן של פרסי ההוגו בשנתיים האחרונות, היה פרט אחד שכמעט ברח מהעין: סדרת מחזור כישור הזמן קיבלה מועמדות לפרס הספר הטוב ביותר שנה שעברה (2014). זה בלבל את המצביעים שנכנסו לדילמה: איך משווים בין יצירה של 12 כרכים ו – 120 אלף מילים לרומן "נורמלי"?

התשובה: אי אפשר. בדיעבד לא היה למחזור כישור הזמן סיכוי לזכות בפרס הגדול.

רק שזה העלה נקודה חשובה: עולם ההוצאה לאור הולך ומשתנה. פעם טרילוגיה כמו שר הטבעות הייתה הישג נדיר. כיום סדרה עם פחות מחמישה ספרים עבי כרס היא "קריאה רזה".

סופרים חותמים על חוזים אינסופיים של 'ספר בסדרה כל שנה'. המדב"פ של 2015 ארוך ומורכב יותר. מגמה הפוכה לגמרי, אגב, למה שקורה בעולם האינטרנט והחדשות. האם אנשים באמת איבדו את יכולת הריכוז כמו שכולם טוענים?

בכנס המד"ב העולמי האחרון הייתה הצעה להוסיף להוגו את קטגוריית 'הסדרה הטובה ביותר'. היא טרם התקבלה. אבל עכשיו יש קולות שקוראים לתת מועמדות לסדרת עולם הדיסק שנה הבאה (בקטגוריה הרגילה של 'הרומן הטוב ביותר'). היות והמגמה בטח תלך ותתגבר, זה רק עניין של זמן עד שקטגוריית הסדרה תתווסף להוגו.

הרעיון של פרס הוגו לסדרות לא באמת חדשני. ב-1966, בצורה חד פעמית, העניקו את פרס ההוגו לסדרת המדב"פ הטובה ביותר אי פעם.

ההימור הרווח אז היה ששר הטבעות יקח את הפרס בהליכה. אבל מי שזכתה בסופו של דבר הייתה דווקא סדרת המוסד של אייזיק אסימוב. אסימוב עצמו כתב שמבחינתו המועמדות עצמה הייתה כבוד מספק, והוא הופתע מהזכייה.

אז בואו ננצל את הפוסט היום לדבר על סדרת המוסד (שבדיוק קראתי שוב עכשיו). היא אחת הקלאסיקות הגדולות בתולדות המדע הבדיוני והפנטזיה. כאמור, לכמה שנים היא נחשבה לסדרה הטובה ביותר אי פעם. כיום? קשה לי להאמין שהיא הייתה זוכה.

הרבה חובבים ישראליים צעירים מפספסים את סדרת המוסד. היא לא ידועה ונגישה לציבור כמו שר הטבעות. וחבל. המוסד כיום מהפנטת כמו לפני שבעים שנה. היא עדיין אחת מיצירות הז'אנר הטובות ביותר שיש. התענגתי על כל עמוד ועמוד שלה.

ב-1 לאוגוסט 1941, היה אייזיק אסימוב הצעיר (בן 21 אז), בלחץ אטומי. עוד כמה שעות הוא היה אמור להציע לעורך שלו, ג'ון קמפבל, רעיון לסיפור קצר. רק שבתזמון גרוע, ראשו בדיוק היה ריק מרעיונות.

אסימוב פנה לאחד מטריקי ההשראה האהובים עליו. הוא ניגש למדף בספריה באוניברסיטה, ולקח ספר ברנדומליות. הייתה שם תמונה של מלכה זורקת עצמה לרגלי חייל. אז אסימוב התחיל לחשוב על חיילים. על אימפריות צבאיות. על האימפריה הרומית. על אימפריה הגלקטית.. אוהו! כן! הוא יכתוב סיפור על נפילתה של האימפריה הגלקטית!

כך נולדה סדרת המוסד.

—————————

בעמודים הראשונים של המוסד מוצגת האימפריה הגלקטית בשיא כוחה. לכולם נדמה שהיא תתקיים לנצח,

חוץ מלאחד: הארי סלדון. סלדון הוא אבי הפסיכוהיסטוריה. מדע שהביא את המתמטיקה לתוך ההיסטוריה.

הפסיכוהיסטוריה מכניסה ארצות לתוך משוואות, ויוצאת עם נוסחאות מתמטיות שמנבאות את העתיד. הנוסחאות לוחשות לסלדון סוד נוראי: האימפריה הגלקטית עומדת לקרוס (עוד 200 שנה)!

לפי הנוסחאות של סאלדון, אחרי הקריסה צפויות לאנושות 30,000 שנות חושך. שנים של כאוס ובלבול, בהם הידע המדעי יישכח והפנטיות הדתית תשלוט.

כדי לקצר את זמן תקופת החושך, מקים סלדון את המוסד. גוף שממוקם, בכוונה, בקצה הגלקסיה. מטרתו של המוסד היא לשמור על הידע האנושי, ולקצר את תקופת החושך לאלף שנה.

זהו סיפורו של המוסד, וסיפורן של שנות החושך אחרי נפילת האימפריה הגלקטית.

—————————

מה שאסימוב ניסה למכור לקמפבל היה סיפור קצר על המוסד. אבל קמפבל אמר לו: זה טוב מדי בשביל סיפור אחד. תשאיר את הסוף פתוח. כך תוכל להמשיך את הרעיון לסדרת סיפורים.

במשך שמונה השנים שאחרי זה כתב אסימוב תשעה סיפורים על המוסד.  לא הרבה אנשים שמעו עליהם.

—————————

בתחילת שנות החמישים החלה אופנה של ספרי מד"ב בכריכה קשה. אסימוב, שתמיד שמח להרוויח עוד קצת כסף, החליט לנסות לסחוט את יצירת המוסד. הוא פנה לכמה הוצאות כדי שיוציאו את הסדרה בתור ספר. הם דחו אותו.

עד שהוצאת Gnome הקטנה החליטה לקחת סיכון. הם חילקו את הסיפורים לטרילוגייה, וביקשו מאסימוב לכתוב סיפור קצר נוסף שיהווה הקדמה לסדרה. טרילוגיית המוסד בפורמט בו היא מוכרת עד היום נולדה.

—————————

לספר הראשון קראו בעברית המוסד השמיימי. זה שינוי מהשם האנגלי המקורי, 'המוסד'. אני לא יודע למה, אבל מנחש שזה בגלל שכבר יש לנו, הישראלים, 'מוסד' משלנו.

הספר מורכב מחמישה סיפורים קצרים. כולם עובדים לפי אותה הנוסחה: איזה משהו ממש-רע עומד להתרחש, עד שגיבור רב-תושיה פותר אותו בשנייה האחרונה בעזרת הברקה. עד כמה שהנוסחה הזאת משומשת, היא גם מבריקה. היא מבריקה בסיפור הראשון, והיא ממש מבריקה בסיפור הרביעי, כשהקורא כבר מתמלא בציפיה לקראת הפתרון המבריק בסוף.

הספר השני, המוסד והאימפריה, לוקח את הסדרה לכיוון קצת שונה. הפתרונות המבריקים עדיין שם, אבל הטון הופך אפל יותר. הספר מורכב משתי נובלות ארוכות יחסית. השנייה שבהן מציגה לעולם את הפרד. מוטאנט רב כוח שאסימוב המציא עשרים שנה לפני שהאקסמן הפכו את המוטאנטים לאופנתיים.

בספר השלישי, המוסד האחר, מסופר סיפורו של המוסד האחר. מה הוא? מי הוא? נראה לכם שאספר? לכו תקראו.

—————————

הספרים לא נמכרו בצורה מוצלחת מדי. להוצאת Gnome לא היה הידע או היכולת לשווק את הספרים.

לאחר מכן קנתה את הזכויות הוצאת Ace והוציאה אותם בצורה שונה למדי. אסימוב בקושי ראה גרוש מכל זה. בעשור הראשון לקיומה, הרוויח אסימוב 1500 דולר מסדרת המוסד.

בתחילת שנות השישים הגיע המפנה הגדול. אסימוב כתב אז עבור הוצאת Doubleday. כשהעורך שלו שם גילה את גורל טרילוגיית המוסד, הוא החליט לרכוש את הזכויות לסדרה. 'אתה תפשוט את הרגל' הזהיר אותו אסימוב. אבל העורך התעלם ממנו, ופרסם את הסדרה.

ההצלחה הייתה אדירה. אחריה הגיע אומניבוס שאסף את כל הסיפורים לספר אחד שמן.  Doubleday שיווקה את הספר חזק, הקהל מת עליו, וב-1966, כשקהל ההוגו בא לבחור את הסדרה הטובה בכל הזמנים, המוסד הצליחה לגבור על שר הטבעות.

(יש לציין שלמרות ששר הטבעות פורסמה באמצע שנות החמישי, ההצלחה הגדולה שלה התחילה להגיע רק באמצע שנות השישים. היא פורסמה בארה"ב רק ב-1965 – ובצורה פיראטית בכלל בהתחלה. הניחוש שלי זה שהיא פשוט לא הייתה מוכרת מספיק בארה"ב ב-1966).

—————————

כשמדברים על אסימוב כיום, אומרים שהוא איש של רעיונות מבריקים. איש של עלילה חכמה וכתיבה מהודקת. אבל גם מבקרים אותו על דמויות רזות. על כך שהוא בעצם לא היה סופר, אלא יותר איש רעיונות עם עט.

כל הטענות הללו פשוט לא מחזיקות מים כשקוראים את המוסד. כן, הדמויות במוסד רזות. כל אחת מהן מאופיינת בתכונה אחת בלבד (לעיתים נדירות שתיים). אז מה? מי החליט שזה רע?

הדמויות של המוסד הן דמויות זכירות בגלל שהן כל כך פשוטות וברורות. הארי סלדון הוא הפרופסור החכם, המתנשא יודע הכל. והוא אחד הטובים מסוגו בתוך התבנית הזאת! התכונה-לכל-דמות גורמת לפעולות ולמניעים בסיפור להיות ברורים. הם גורמים לדמויות להיחרט בראש אחרי זה. כמה דמויות מסיפורים קצרים אחרים אתם זוכרים?

מה שתמצאו בטרילוגיית המוסד אלא סיפורים מהודקים, מלאי הברקות ורעיונות. סיפורים שלא תוכלו להפסיק לקרוא עד שתגלו את הפתרון.

מה שלא תמצאו שם אלו רכיבים מודרניים: diversity, דמויות נשיות (חוץ מהספר השלישי בו הגיבורה היא נערה צעירה), עמודים של הרהורים ומניעים ובניית עולם.

אבל אם תצליחו לרגע להתעלם מהרכיבים המודרניים האלה, ולקרוא את המוסד בנציג לתקופה בה הוא נכתב, תגלו שהוא עובר את מבחן הזמן בלי שום מהמורות.

—————————

הסיפור לא הסתיים פה. אסימוב החל לקבל מכתבי מעריצים שדרשו את המשך הסדרה. הוא פתר אותם בהינף יד. אבל קוראים אחרים, נבונים ביותר, הצביעו בעיניו על בעיתיות בסיפור: 'תקופת החושך' בין האימפריות נמשכה אלף שנה, אבל הטרילוגיה מספרת רק את סיפורן של שלוש מאות ומשהו השנים הראשונות.

בעקבות לחץ קוראים, וגם בעקבות צ'ק ענק שהציעה לו ההוצאה, החל אסימוב לכתוב את ההמשכים. האיש אהב כסף לא פחות ממה שהוא אוהב מד"ב.

בסופו של דבר יצאו בשנות השמונים שני המשכים ושני פריקוולים לטרילוגיה המקורית. אבל בשביל לקרוא את הסיפור שלהם ואת הביקורת שלי עליהם, תאלצו לחכות לפוסט אחר.