המדף הז'אנרי: Sins of Empire – בריאן מקללן (סדרת Gods of Blood and Powder, ספר ראשון)

לפני שנתיים התלהבתי עד השמיים מטרילוגיית Powder Mage (מגי האבקה) של בריאן מקללן (כרך א', ב', ג'). כל כך התלהבתי שהענקתי לה את המקום השני בסיכום 2015 (במקום הראשון זכה Station Eleven המופתי, שלאף אחד אין סיכוי לעקוף).

עברו שנתיים, ומקללן הוציא ספר חדש בסדרה חדשה. הוא מתרחש בחלק אחר לגמרי של אותו העולם של הסידרה הקודמת. חלק (קטן) מהדמויות הראשיות זהות.

ניגשתי לקרוא אותו בחשש; הרבה סופרים נכשלים ביצירת הטרילוגיה השניה שלהם. אבל החשש התגלה כלא מבוסס בעליל.

Sins of Empire הוא ספר נפלא.

כמו בטרילוגית מגי האבקה, גם פה קשה להסביר מה כה נהדר בספר. כי זה לא שמקללן מקורי בצורה היסטרית. זה לא שיש לו מסר חשוב להעביר, או שהוא כותב שירה בתנועה מלאה באבחנות על המין האנושי.

מה שמקללן כן עושה, זה לספר סיפור.

מקללן טווה עלילה ודמויות בחסד עליון. זאת לא עלילה מלאכותית בצורת מערכה ראשונה-שניה-שלישית, שברור לכם בדיוק מה הסופר תיכנן לעשות. אלא עלילה כל כך.. אמיתית. היו רגעים שהרגשתי שאני קורא תיעוד היסטורי מופלא ולא ספר פיקציה.

אין המון טעם לקרוא את Sins of Empire אם לא קראתם את Powder mages. אז המסר שיש לי הוא פשוט למדי:

אם אתם אוהבים פנטזיה אפית מודרנית סטייל ברנדון סנדרסון, וטרם קראתם את טרילוגיית Powder mages, מומלץ לכם לעשות זאת במהרה. ואם כן קראתם כבר את הטרילוגיה? תמשיכו מהר ל-Sins of Empire. הוא נהדר באותה המידה.

בן סטיק הוא דמוי-וולברין מבוגר (נשמע לכם מוכר? היה גיבור כזה בספר אחר שהופיע פה חודש שעבר). הוא גיבור מלחמה אפל, שיושב בכלא על לא עוול בכפו.

מיקל ברוויס עובד באינקוויזיציה המקומית. הוא נשלח לחקור מי הפיץ עלונים שקוראים למהפיכה במדינה.

ליידי פלינט היא קוסמת אבקה אגדית, ומפקדת פלוגת שכירי חרב. היא נשכרת לעצור את ראש המורדים במדינה.

אין שום דרך בעולם לספר עוד על העלילה. זה לא בגלל ספויילר, זה בגלל שהדברים מתפתחים בכזאת טבעיות, שזה כמעט כמו לתאר את הפסאודו-מהפיכה בקטלוניה. אפשר, אבל זה מורכב מדי ולא משקף את המצב המורכב.

אישית, נהניתי מכל פיסקה ופיסקה בספר. יכול להיות שאני סתם מכור לכתיבה של מקללן. הוא יוצר דמויות עם לב טוב, למרות שהן לעיתים אפלות ויש להן בעיות אישיות משלהן. הוא טווה מצבים מגניבים ברמה של כריסטופר נולאן.

Sins of empire מזכיר בהרבה דברים את עיר של ניסים. ראשית, כי בשניהם הגיבור הראשי הוא סוג של וולברין מזדקן. שנית, כי שניהם התגלמות מושלמת של הפנטזיה המודרנית. זה מתבטא בכך ש:

– הדמיות הן גיבורי על.
– אין השראה ממיתולוגיות קיימות.
– מערכת קסם ברורה והגיונית.
– התעסקות מודרנית באלים: מהכין באו? כיצד אלים נוצרים? (בניגוד לגישה הקלאסית: "יש אלים – וזהו").
– התפאורה היא שילוב בין רובים וחרבות, אבק שריפה וקסם.
– העלילה עוברת מעולם דמוי ימי-הביניים, לעולם דמוי ימי שלושת המוסקטרים.

יכול להיות שעוד עשור אנשים יחשבו ש-Sins of empire הוא פנטזיה גנרית (כתובה היטב). הוא בטח לא יהיה חדשני, וכל האלמנטים שמניתי למעלה יהיו פאסה.

אבל ב-2017, בריאן מקללן הוא פנטזיסט-מודרניסט. זה מתבטא גם בנשים חזקות, לוחמות קשוחות, גיבורים מכל הצבעים והגזעים. רק חסר לו טרנסג'נדרים בשביל למלא את כל הקריטריונים של מודרניסט אמיתי.

בהרבה דרכים, זאת ביקורת קצת מיותרת. כי אם לא קראתם את מגי האבקה, אין לכם מה לחפש ב-Sins of empire. כנ"ל אם קראתם אך לא אהבתם את מגי האבקה.

אז אני פונה פה רק לאלו שקראו ואהבו את מגי האבקה: תמשיכו ל-Sins of empire. זה עוד מאותו הדבר, אבל עלי זה אפילו עוד קצת לא מתחיל להימאס.

[Sins of Empire – בריאן מקללן (אמזון). 624 עמודים, 2017]